אחרי החגים חוזרים לשגרה, ועם השגרה מגיע המרוץ היומיומי: להספיק הכל, לקום בבוקר מוקדם, לארגן את כולם בזמן, להכין כריכים לילדים, לדחוס עוד עניין בדרך אל הפגישה, עוד שיחת טלפון, רק עוד מסרון, ועוד ועוד בכל דבר ובכל רגע שמתאפשר.

ואחרי כל זה, בסוף היום, עדיין מחלחלת בתוכך ההרגשה, ש"לא הספקתי כלום", וש"אין לי זמן".

המחשה: shutterstock

האמנם?

"אני לא מספיקה" ו"אין לי זמן" הם חוויה קיומית פנימית, אחת כזו עם קול מטריד ומנדנד, שמחסיר מאיתנו שקט, איזון וסיפוק.

האם העשייה היומיומית הפשוטה אינה מספיקה? למה להגיע עד הקצה - עד קצה גבול היכולת, העייפות והסבלנות?

האם ההגעה לשם תעשה טוב לנו או למישהו אחר?

האם חייבים לבחור בעומס? האם הוא כבר חלק מאיתנו?

אלה שאלות חשובות שלעיתים נותרות ללא מענה ומהדהדות בנו,   כי הכל תלוי במי שעומד מולנו, מי השואל ומתי נשאלת השאלה.

כל הרהור, הקפדה וכעס על עצמנו הוא מיותר ומכביד ומעכב אותנו מלהיות טובים. אנו מוסיפים ל'אין' במקום להגביר את ה'יש'.

ויש הרבה יש. רק צריך לראות אותו. וזה כבר יותר מורכב.

מרביתנו עסוקים בלהביט בחסרונות, במה שלא הספקנו, לא עשינו, לא היינו, לא אהבנו, לא חיבקנו מספיק, לא דרשנו מספיק.

אותנו, הנשים, מלווה גם דרישת הקפדנות, החתירה לשלמות, כי ההרגשה היא ש"אני אמא לא מספיק טובה, לא מספיק עושה, לא מספיק קשובה לילדים".

כל הדרישות הפנימיות הללו יוצרות מאמצים מיותרים, רגשות אשם ואכזבות חוזרות ונשנות, בעיקר מעצמנו, ולכאורה, מחוסר התפקוד שלנו.

אנו מתאמצות מול הדרישות והרצונות שלהם, מג'נגלות כדי להספיק עבורם ולאפשר להם נוחות גדולה יותר. כי לנו לא היה. כי עכשיו אנחנו יכולות לאפשר להם, אז למה לא?

אבל איפה את?

כן, את. האישה. האמא.

איפה את מתפתחת, לא מוותרת על עצמך ולא רק מספקת להם?

איפה הקבלה העצמית של מה שאת רוצה, של מה שאת מסוגלת?

איפה הרגש הטוב שלך כלפי עצמך, בהבנה שאת לא חייבת להספיק הכל - במחיר של להחסיר מעצמך.

הכי חשוב שתביני: את טובה כמו שאת.

את מספיקה כפי שאת יכולה, עם מה שמתאפשר לך כרגע, בכוחות שלך, ביכולות שלך ובעיקר ברצון שלך להיות מיטיבה עם עצמך, לא פחות מאשר עם האחרים סביבך.

אנחנו חלק ממערך שלם וגדול, מה שמאפשר לנו לא לקחת על עצמנו כל כך הרבה משימות וכל כך ברצינות.

קבלי את עצמך, תתגמשי. אל תאבקי במה שאת לא יכולה לשנות או לעשות.

מהקבלה הזו תגיע גם ההשלמה שיש לך את כל הזמן שבעולם ויש לך את עצמך יותר שמחה, יותר מיטיבה עם האחר.

זכרי: להספיק כמה שאת יכולה, כפי שאת יכולה באמת.

שרון בן דור, מטפלת רגשית בשיטת NLP , puni8@walla.com

054-2520015