ככל שחולף הזמן, יותר ויותר אלבומים צוברים וותק ופופולריות שמצדיקים ציון של מספר השנים בהן הם מהווים חלק מחיינו; לרוב מתאפיין ציון הדרך הזה בהוצאה מחודשת של האלבום המקורי ו/או בסיבוב הופעות ייעודי.

הופעות רגילות של אמן כוללות את 'המיטב' שלו מכל הקריירה - ולא מתרכזות באלבום ספציפי מתחילתו ועד סופו. לראות בהופעה חיה, ביצוע רצוף של אלבום שגדל איתך שלושים שנה, זו חוויה מיוחדת; במקרה של "30 שנה לאפר ואבק", נוסף עוד מימד לחוויה, בגלל תוכנו של האלבום והנושא המיוחד בו הוא עוסק.

כשיצא התקליט המקורי בשנת 1988, זו היתה הפעם הראשונה שאמן ישראלי כלשהו ניסה להתמודד עם אימי השואה באלבום אישי. השנים שחלפו מאז רק קיבעו את מעמדו של "אפר ואבק" כאלבום אייקוני לא רק בגלל האומץ אותו ביטא, אלא גם בזכות המוזיקה שבו.

צילום: יובל אראל

73 שנים אחרי, השואה נוכחת בחיינו גם היום. באמצעות אחרוני הניצולים, החשופים דווקא כאן, לעוולות של קיפוח, אטימות ועושק, במדינה אליה ברחו מזוועות המלחמה ההיא; והזכרונות משם נוכחים פה, גם באמצעות בני הדור השני המהדהדים את סבלות הוריהם. שניים כאלה הם יהודה פוליקר ויעקב גלעד, שיצרו יחד את האלבום המקורי מתוך האפר והאבק המטפוריים, שאפפו את ילדותם.

עם נושא טעון כזה ברקע, היה ברור שההופעה הזו תיצור התרגשות לא קטנה- והיא אכן נפתחת בדרמטיות, עם וידאו ארט על מסך גדול, ובו נוף מושלג הניבט מבעד לחלונות רכבת הנוסעת בשקשוק קרונות. זה כאילו אנחנו נמצאים באחד הקרונות, בנסיעה לכיוון אחד. ברקע מנגנים פוליקר והלהקה, את "ילל" האינסטרומנטלי. בעוד המראות בוידאו ארט תופסים את העיניים, מתגנבות המילים הראשונות של שיר הנושא הפותח את 'אפר ואבק' – ולופתות אותך בגרון. כמה עוצמה יכולה להיות בקולו של זמר אחד, בליווי אקורדיון בסך הכל.

יהודה פוליקר. צילום: שלומי פינטו

יחד עם פוליקר על הבמה, לא פחות מאשר 13 מוזיקאים (בניהולו המוזיקלי של עמית הראל), המפליאים בגיטרות, בוזוקי, תופים, כלי הקשה, כלי נשיפה, קלידים וכלי מיתר. היכל התרבות מתמלא בצלילים המערבים רוק, מוזיקה יוונית, עצב  ושמחה; על המסך מוקרנים קטעים מתוך סרטה של אורנה בן דור, "בגלל המלחמה ההיא",  בהם מדברים ז'אקו, אביו של יהודה פוליקר, יליד סלוניקי שמשפחתו נכחדה באושוויץ, והלינה בירנבאום המשוחחת עם בנה יעקב גלעד, על צעדת המוות בה השתתפה כנערה בת 15 אשר איבדה את כל משפחתה במיידנק.

יהודה פוליקר. צילום: שלומי פינטו

פוליקר עצמו אינו מדבר בין השירים. הוא מרוכז בשחזור האלבום המופתי, גם אם סדר השירים שונה קצת; השילוב של מיצג הוידאו, יחד עם מערכת תאורה פנטסטית והסאונד המצוין שמפיקה החבורה שעל הבמה,  מתלכדים לכדי חוויה חד פעמית: "חלון לים התיכון", "שיר אחרי הגשם" – משתלבים עם שירים שאינם מהאלבום שלשמו התכנסנו – "דברים שרציתי לומר", "עיניים שלי"- נשמעים כמו חלק בלתי נפרד מהאמירה, שלא לומר הזעקה, כולם חוליות בשרשרת הזכרונות והטראומות המרכיבות את מכלול היצירה של פוליקר.

וכך "תחנה הקטנה טרבלינקה" ואחריו "פחות אבל כואב" לצד "קול מארץ הרוח" ו"פרחים ברוח". פנינה רודפת פנינה, פוליקר רגיש ועוצמתי כתמיד, מרגש וחשוף. לפני "בגלל" הוא פותח בסיפור אישי על ילדותו בצל השואה, כילד קטן ומבולבל, שהוריו אינם מספקים לו תשובות – ובמקומן עורמים סביב עצמם וסביבו עוד ועוד סימני שאלה. קולו של פוליקר מלא הבעה והוא שם את ליבו על הבמה. וגם אם המנעד אינו כתמול שלשום, עדיין - פוליקר בהופעה היא חוויה בלתי נשכחת.

המוטיבים היווניים שהם חלק בלתי נפרד מיצירתו - מתעצמים עכשיו עם "אלקו", "ירקדו הבחורים", "שותה הכפר", "הם רקדו יחפים", ו"זינגואלה" הופכים את היכל התרבות לטברנה. מצב הרוח מתחלף – ואיתו מתחילים גם צופים רבים מהשורות הרחוקות להתקרב אל הבמה, ומכיוון שהם מסתירים ליושבי השורות הראשונות, גם אלה נוטשים את המושבים, ההופעה הופכת למופע עמידה, וככזה הוא מתמלא בבני כל הגילאים המפזזים ורוקדים במעברים, מחזה נפוץ בהופעותיו של יהודה פוליקר בדרך כלל.

"כפיים" ו"רדיו רמאללה" מוסיפים להקפיץ ואחריהם "פנים מול פנים" הופך את ההיכל למועדון הגנקי לשירה בציבור ו"חופשי זה לגמרי לבד" ו"התחלה חדשה" מביאים את ההופעה המיוחדת הזו לשיאים חדשים, ו"אפר ואבק" על העצב הגדול שבו, נמהל בחיות של השירים הקצביים יותר. פוליקר מלהטט בגיטרה ומפיק ממנה צלילים מרטיטים, ה'רוקר' שבו זורח למרחקים.

פוליקר מחזיר דברים לפרופורציה וסוגר מעגל, כשהוא מסיים את הערב לאחר כשעתיים וחצי של מופע בלתי נשכח - עם השיר השלישי באלבום המקורי: "כשתגדל" הנוגה והכה אישי.  

"30 שנה לאפר ואבק" הוא מופע שלא משאיר עין יבשה באולם – ויחד עם זאת מרומם את הרוח לגבהים. אפר ואבק, צמרמורת ודמעות – משמשים בו לצד תקווה ואופטימיות. בסיומו, כשנדלקים האורות, מלווה כותרת כה רלבנטית מעל מסך הוידאו את הקהל העוזב את האולם: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם". פוליקר כמו פוליקר, גורם לנו שוב לחשוב עוד קצת.

הופעות נוספות של "30 שנה לאפר ואבק" בהיכל התרבות בתל אביב יתקיימו ב-5.4.18, 1.5.18

 

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו