משה חנוכה. צילום: אסף פרידמן


באיזה שלב במהלך הראיון שערכנו עם עו"ד משה חנוכה, עיניו התמלאו לחלוחית. נעצרנו. דמעה זלגה, אחר כך חברתה, ובכי חרישי, נשנק, מילא את הדממה. ראיתי בחיי פוליטיקאים מזילים דמעות, מעולם לא ראיתי אותם בוכים. חנוכה נזכר ברגע מכונן בחייו כנער, עם אביו, אריה ז"ל, המסתתר מבעד לחלון ביתו ברחוב השחר ששומע אותו, כמו חצי עיר, קורא "יזכור" ביום הזיכרון בבית יד לבנים. זה היה הרגע שבו גמלה בליבו ההחלטה, אז, בגיל 13, כיו"ר מועצת התלמידים העירוני הצעיר ביותר בישראל, להיות ראש עיריית הוד השרון, החלטה שמחר, במוצ"ש, הוא יכריז עליה באופן רשמי. אנחנו נחזור לרגע ההוא, נחזור למשה חנוכה הילד השמנמן בעל לקות הלמידה, הנער שסולק מחוג הדרמה כי הוריו לא שילמו והבחור בגיל 28, שמשוכנע שבעוד שמונה חודשים הוא ייבחר לראש העירייה הצעיר ביותר בישראל.

****
במאי השנה ימלאו לעו"ד משה חנוכה 29 שנה. עוד שלושה חודשים שבהם הוא יהיה עמוק בתוך קמפיין בחירות לראשות עיריית הוד השרון. העיר שבה נולד, שבה נולדו הוריו, יפה ואריה ז"ל, ושאותה הוא החליט להפוך למשימת חייו. "אני בגיל של הוד השרון", אומר חנוכה בחיוך צחור-שיניים, "לפני 28 שנה, ב-1990, השנה שבה נולדתי, אוחדו ארבע המושבות לעיר. למעשה, אני והעיר גדלנו יחד, על המגרעות ועל החסרונות שבה. על המגרעות והחסרונות שבי".


בהוד השרון אנחנו מכירים את המגרעות והחסרונות, נדיר לשמוע מישהו שחושב שגם לו יש..
"אני לא מכיר אדם אחד שאין לו מגרעות. ואם הוא אומר דבר כזה, או מאמין בזה, ואני לא יודע מה יותר גרוע, אז זו חתיכת מגרעה עצומה".

איזו מגרעה יש לך?
"אני נותן אמון רב באנשים. קשה לי למצוא בהם רוע. בפוליטיקה ,זו מגרעה וחסרון עצומים".

חשבתי שתגיד משהו אחר...

"מה?"

"הגיל שלך. צעיר מדיי".
"לא ידעתי שגיל זו מגרעה. אומרים שהעולם שיך לצעירים, לא?".

כן, אבל בפוליטיקה יש רבים שיראו בזה חיסרון.
"אני מכיר את הנשמות הטובות שאומרים את זה. זה סוג של ביקורת סמויה: אין מה לומר על חנוכה, אז בוא נתקוף את הגיל שלו. זה חארטה. בכלל, אני לא אוהב את המקום הזה שבו אומרים, גם אוהביי וגם אלו שמתמודדים נגדי: 'חנוכה הוא בחור טוב, באמת, אין לנו מילה רעה להגיד עליו, אבל הוא צעיר מאוד. שיחכה עוד כמה שנים ואז הוא יהיה ראש עיר מצויין'. אז אני רוצה לחדש להם, ולאלו שחושבים כמוהם. ראש עיר מצויין יהיה ראש עיר מצוין גם בגילאי העשרים וגם בגילאי ה-60 וה-70. מבחינת מצויינות ויכולת - הגיל הוא לא פקטור בכלל, למעט העובדה הפשוטה: כשאתה יותר צעיר יש לך יותר מוטיבציה ו'דרייב' לשנות, עם הגיל מגיעה איזו שהיא רוויה והתאבנות. זה הכול".


לא רק, מגיע גם ניסיון.
"חיכיתי למילה הזו בהקשר הזה, זה בעצם מה שמתכוונים לומר או לרמוז בזה שאומרים שאני צעיר. אתה יודע למה לא אומרים הוא חסר ניסיון? כי יש לי ניסיון מוניציפלי וניהולי יותר מלכל המתמודדים נגדי יחד. אז הם לא יכולים ל'הפיל' את זה עליי, ואומרים הוא צעיר ויאללה תחשבו אתם מה זה אומר. כשבגילי המתמודדים נגדי שיחקו ג'ולות וכדורגל, אני ישבתי לתכנן, כיו"ר מועצת הנוער העירונית, את מועדון הבאר, ואת בית הנוער.

כשהחבר'ה בגילי נסעו ל'טרק' שאחרי הצבא, אני עבדתי כעובד מן המניין בעירית הוד השרון במסגרת מחלקת התרבות והנוער, ובמקביל סיימתי את לימודי המשפטים. כשחבר'ה בגילי חרכו רחבות מועדונים עד הבוקר, אני ישבתי לילות שלמים במשרדי עורכי הדין ויינברג וברטנטל - המומחים מספר אחת בארץ לרשויות מקומיות - כדי להתמחות בתחום, וכן, גם עכשיו בגילי הנוכחי, אני נמצא במקום שאני חולש בניהול ואחריות על עשרות עובדי עירייה בתקציבים של מאות מיליוני שקלים (חנוכה הוא יו"ר החברה לקידום החינוך והתרבות המפעילה את צהרוני גני הילדים בעיר א.א) ועושה ולפעמים טועה, אבל בעיקר עושה, ומצליח".

צילום: יפעת קירשנבאום ארן

"כשאבא נפטר - חרב עליי עולמי"


הוא התבגר מהר, עו"ד משה חנוכה, כמו שהבנתם. מאוד מהר. אפשר לומר שהחיים, או יותר נכון קורות החיים הטראגיים, ביגרו אותו, ואפשר לומר שיש עוד משהו אחר, עמוק יותר, בילד השמנמן מרחוב השחר בהוד השרון. משהו שבא ממקום "אני אוכיח לכולם, שאפשר גם אחרת". זה לא משפט סתמי, זה משפט שהוא חזר עליו כמנטרה, בלתי מודעת, באינטרפטציות שונות, לאורך כל הראיון.
"אבא שלי מאוד אהב אותי, הייתי בן זקונים שלו, אבל לא רק, הייתי סוג של גאווה עבורו, כאילו משהו שיראו כולם שילד שגדל ב'תחתית של הוד השרון' יכול גם להצליח".


מה זאת אומרת "תחתית"?
"הוריי נולדו וגדלו במעברות של הוד השרון, הוריהם הגיעו להוד השרון בתחילת שנות החמישים מעיראק ומלוב, אחד במעברת רמתיים ואחת בנווה הדר. אבא היה צבעי, עובד קשה מבוקר עד ערב, לא הרבה בדיבור. בכלל המשפחה שלי לא מדברת הרבה, בעיקר שומעים, מפנימים, לוקחים את מה שצריך ומעבירים הלאה. ואמא שלי עובדת כפיים, במשק בית. אבל אני ממש לא מעוניין שהדבר ייראה כאילו גדלתי בבית דל ומסכן. הבית שלי היה הכי שמח בעולם, הכי תומך, הכי אהוב. יש לי עוד אחות גדולה מקסימה ושני אחים נפלאים, אני הקטן במשפחה, ואין אחד מהם שלא תומך, וקיבל את המירב מכל מה שיכול להיות".


אני רואה שחשוב לך להדגיש את זה, למה, נבהלת מזה שאמרת "תחתית"?
"ייתכן והדברים לא יובנו כמו שצריך. מדובר בדברים הכי יקרים לי, הכי קרובים אליי, כן. אנחנו לא גדלנו עם כפית כסף בפה, אנחנו אנשי עמל, אותי אומנם פינקו מקטנות, אבל כל האחים וההורים עבדו ועובדים עד כלות הנשמה, מעולם לא לקחו לאדם דבר, וסט הערכים שגדלנו עליו, ואיתו יצאנו לדרך, הוא אחד הדברים ששומרים עליי מכל משמר, והלוואי ובכל בית בישראל היו מעניקים סט כזה.

אתה יודע, אמא שלי שהיא באמת היהלום שבכתר מבחינתי, לא מסוגלת להגיד מילה רעה על אף אחד. היא מגיעה נגיד למועצת העיר או שומעת דיבורים על זה או על ההוא, והיא תמיד אומרת, 'אבל למה? הוא נחמד, הוא איש טוב, הוא עוזר לאנשים' - אני אומר לה: אימא, זה לא בדיוק מה שאת חושבת, אבל היא בשלה, רואה את הטוב בכל אחד, לא משנה מי זה.


תמיד היא אומרת לי: 'משה, אם אתה נציג ציבור, זה בשביל שתוכל לעזור לכולם, לכל מי שצריך. אל תשכח את זה אף פעם, תעזור ותעזור, אל תבקש תמורה, אפילו אל תבקש שיתמכו בך, תעזור אפילו לשונא שלך'. זה דברים שאני לא מכיר במקומות אחרים, אבל זו אימא שלי: יפה מבפנים ומחוץ".


משה, כמדריך חובשים בבסיס המתקנים בבה"ד 10, ביחידת העלית של חיל הרפואה "החוליה הארצית", היה בדיוק באמצע אימון כשנודע לו על מות אביו. "ראיתי את הנגד של החוליה עוצר את האימון", משחזר משה, "פתאום כולם נעצרו והתלחשו, קראו לי לגבעה (מיקומה של החוליה הארצית א.א) והודיעו לי שאבא נפטר. אני זוכר שבאותו רגע הרגשתי דבר אחד - שחרב עליי כל עולמי. היתי מאוד קשור אליו, ובאיזה אסקפיזם, חשבתי שהוא ייצא ממחלת הסרטן שפקדה אותו בריאות. שלוש שנים הוא נלחם כמו שהוא, אריה, והבנתי שהוא גם ביקש לראות אותי לפני מותו, ואני הייתי בצבא, זה פשוט מוטט אותי. ביגר אותי בעשרים שנה בשניה אחת".

צילום: אסף פרידמן
השיחה על אביו של משה קשה עליו, ניכר בו שזו לא התוכנית שהוא תכנן לראיון הזה- ראיון ההכרזה שלו לראשות העיר - אבל זה חזק ממנו הכאב, הפורקן שבשיחה: "אבא של היה גיבור, אבל אף פעם לא דיבר על זה. הוא היה בגולני ובמלחמת ששת הימים הוא היה אחד מהגיבורים בקרב על תל-פאח'ר.. מעולם לא ידענו את זה ממנו, רק מאחרים. גם בכיפור הוא נלחם בצפון בגבורה, ושוב, לא תשמע ממנו מילה. ידענו שהיה שם משהו כי בכל יום זיכרון הוא היה פשוט מסתגר בחדר, ולא יוצא.

אני נזכר שבגיל 13 אמרו לי לקרוא את "יזכור' ביום הזיכרון ביד לבנים. הבמה הייתה גבוהה, ועמדתי שם. אני ממש זוכר את התמונה הזו, היא נחרטה בזכרוני והיא מכוננת. ממש מלא אנשים היו פרוסים מול עיניי, התרגשתי כל כך, וידעתי שאבא גאה בי. מהבמה היה ניתן לראות את הבית שלנו (ברחוב השחר הסמוך למתחם) הגנבתי עין לחלון של אבא שלי, הסגור בחדר, רציתי שיפתח, שיראה, שיתרגש...", כאן, כאמור, חנוכה כבר לא יכול היה להתאפק, הדמעות פשוט זלגו מאליהם, והוא מנסה להמשיך ולתאר את הסיטואציה הזו, שלימים יגדיר אותה כמפנה החשוב בחייו, של אותו ילד שזקוק לדחיפה האחרונה מהאב הגאה, שיגיד לו: לך 'משה, אני איתך', "פתאום הוילון של החדר הוסט, היה שקט בכל העיר, יום הזיכרון בערב, ורק הקול שלי מהדהד בקריאת ה'יזכור'. ראיתי את ראשו של אבי מבצבץ מבעד החלון. בשבילי זה היה הכול, בשבילי זה היה האישור שאני נועדתי למשהו אחר, שנועדתי לפרוץ".

"לעצור את הבנייה לאלתר"

בגיל 13, הגיל שכמו שהבנתם היה משמעותי מאוד בחייו, הכיר עו"ד משה חנוכה גם אדם אחר, מישהו מאוד מוכר ומשמעותי גם בחייהם של אחרים, ראש עיריית הוד השרון חי אדיב. במסגרת תפקידו כיו"ר מועצת הנוער העירונית הוא נפגש איתו לא מעט: "מייד כשנכנסתי לתפקיד החלטתי שאני לא אהיה לעומתי, ואראה מה אני יכול לעשות. נפגשתי עם חי אדיב, וראיתי שהוא כמו אריה בכלוב, שרוצה לעשות דברים, אבל עוצרים אותו, יש לו חזון, אבל הוא מתלבט ומהסס. אמרתי 'אני אבדוק אותו', ייעצו לי כולם לרדת מזה, אמרו לי שהוא לא יעשה כלום, שהוא סתם מדבר, רצו שאמשיך את הקו הלוחמני של רבים.

אמרתי להם, 'נראה'. צריך לתת צ'אנס. ותקשיב, בכל הקשור לבקשות שלי לנוער הוא היה לארג' ונכון לעזור ברמות שאני לא תיארתי לעצמי. פשוט לא הייתה בקשה אחת שלא נענתה, ומייד עברה למעשה. אהבתי את זה".


אקרא ציטוט של אדם שמכיר אותך ומסביר את החיבור בינך לבין אדיב: "חי אדיב ראה במשה חנוכה את הבן שאין לו, ומשה ראה בחי אדיב את האבא שחסר לו". מסכים?
"חחח. פסיכולוגיה בגרוש. אני הכרתי את חי אדיב שאבא שלי היה בשיא אונו. הכרתי אותו ופעלתי איתו שבע שנים לפני שאבי נפטר. זה חארטה. כן, אני לא מתכחש לעובדה שהיה בינינו קשר מיוחד, זה היה קשר של הערכה הדדית, אני מאוד הערכתי אותו על כך שהוא זיהה בי פוטנציאל שהרבה אחרים לא זיהו. אז יש לי הכרת הטוב כלפיו".


זו הסיבה שאתה מתמודד עכשיו, אחרי שהוא פרש?
"לא הייתי מתמודד אם הוא היה מתמודד, אני חושב שזה מובן מאליו. אני מכיר תודה, לא בוגדני וחסר נאמנות".


אבל אתה יודע שחלק מהביקורת כלפיך היא בקשר אליו..
"על פי הזכור לי, חי אדיב הוא בן אדם, ודווקא בן אדם עם לב טוב, זה שהפכו אותו למפלצת זה בעיה של אנשים שרואים בכל דבר שהוא לא הם, מפלצות.. אבל בוא, בוא, רגע רגע.. חי אדיב הוא לא הפטרון שלי, שיהיה ברור. לא אבי הרוחני, הביולוגי, אני לא היורש, הוא לא הסנדק.. וחאל'ס עם הדימויים האלו. הוא היה ראש עיר בזמן מאוד רגיש ומורכב מאוד בחיי כל עיר: עיריית הוד השרון בתקופתו הכפילה את אוכלוסייתה, והדבר הזה גובה קורבנות. זה כמו נער מתבגר שפתאום הופך לבחור ושמים לב שהבגדים שלו לא בדיוק מתאימים עכשיו וצריכים לעשות שופינג ומלתחה חדשה. בלי קשר שמשבר מנהיגות קיים בארץ כידוע, ולא רק בהוד השרון".


ואיך פותרים את זה?
"בעולם פותרים את זה הרבה עם בחירתם של צעירים לתפקיד.. ככה בצרפת, אוסטריה, הולנד ועוד. ככה גם יהיה בהוד השרון. חחח".


וברצינות?
"להוד השרון יש בעיות. גדולות ומורכבות. הרבה מאוד מהביקורת כלפי הנהלת העיריה מוצדקת.. אבל בוא רגע ננסה להבין משהו.. ניקח את בעיית התחבורה למשל, שזו חתיכת בעיה ענקית. היא לא תלויה רק בהוד השרון ובהחלטותיה. גם אם אני אשכיר מסוקים לכל תושבי הוד השרון בבקרים שיוציאו אותם מהוד השרון בדרך לעבודה ואנחית אותם בכביש 5 הם עדין ייתקעו בפקקים".


אבל גם הוד השרון היא חלק מהבעיה.
"כן. ועל כן, ללא פופוליזם, אני אומר כאן חד משמעית, וריד מיי ליפס, שלמחרת הבחירות שלי לראשות העיר אני נותן הוראה לעצור את כל תוכניות הבניה בעיר. לא רק אלו לגובה, אלא הכול. צריך לראות מה עושים, וכיצד עושים, וצריך לשתף את הציבור בכל המהלכים האלו. האמת לא נמצאת רק אצל 'הנבחרים' לכל תושב יש למה לתרום ו.."


עזוב אלו סיסמאות בחירות עכשיו..
"אם הייתי חושב על הבחירות, לא הייתי אומר את זה.. איבדתי עכשיו תרומות שאולי יכלו להגיע אליי לקמפיין. אה.. סליחה", מעיר חנוכה בסארקזם, "כבר הפיצו עליי כמה מהמעומדים שקיבלתי תרומות מקבלנים.. אני מחפש את התרומות עד היום..תבקש מהם שיגידו ממי?".

"הייתי שוקל 130 קילו"


הסארקזם של משה חנוכה, ובכלל יכולתו הורבלית והאורטורית, ידועים לשם דבר. חנוכה הוא מרצה בחסד עליון והפך למרצה מעורר השראה לבני נוער וצעירים. הרצאתו "על הדרך בין מחשבה וחלום לעשייה" - שיחה על כוחה של מנהיגות ומנהיגים צעירים לשנות את העולם, הארץ, העיר והשכונה, כבר כבשה את הארץ והפכה להרצאת חובה עליה ממליץ משרד החינוך בפני בני הנוער. למעשה, בשל ההרצאות האלו הוא התפטר מעבודתו במשרד עורכי הדין, והן עיקר פרנסתו.

אתה גורו של בני נוער? אני שואל, וחנוכה מייד משיב בסיפור, עוד אחד מיני רבים. "בכיתה ו' או ז', ההורים רשמו אותי לחוג דרמה. מאוד שמחתי, כי היה לי איזה חלום אז להיות שחקן או משהו דבילי מהסוג הזה. בקיצור, פתאום נכנסת המורה של החוג ושואלת 'מי זה משה חנוכה'? הייתי בטוח שפתאום איזה סוכן גילה את כישורי המשחק שלי, ומייד הרמתי אצבע בגאווה. טוב, לך בבקשה למנהלת היא צריכה אותך. הלכתי למנהלת בחדווה, והיא פתאום אומרת לי: "חנוכה, ההורים לא שילמו על חוג הדרמה, אתה לא תוכל להמשיך', וואו.. נחנקתי.

עד היום אני מסתובב בין נערים ותלמידים ומתחנן בפניהם: לא משנה מה יקרה, לא משנה למה, לא משנה איפה גדלתם, לא משנה מי עוצר אתכם, לעולם אל תגנזו את החלום שלכם. תמשיכו להלחם עליו, בסופו של דבר הוא יתגשם. רק אם תוותרו, הוא לא יקרה, הכול תלוי בכם".


הרבה היו מגיבים אחרת לסיטוציה הזו..
"יכול להיות, אבל זה לא אני. אתה יודע, לא הייתי תלמיד טוב, היו לי לקויות למידה וכאלו, והציונים היו על הפנים. באחד משיעורי המתמטיקה בחטיבת השחר, נכנסו נציגים של מועצת הנוער ושאלו באמצע השיעור מי מוכן להתנדב להיות נציג במועצת הנוער הבית ספרית. מייד הרמתי אצבע, ואני זוכר בבירור את הפרצוף של המורה למתמטיקה, שהסתכל עליי בכזה בוז של: 'תראו את השמן הדיסלקט הזה מצביע לו פתאום'. מאז, החלטתי שאני לא אתן לאף אחד יותר לעקם את הפרצוף".


היית שמן?
"אוהו. שקלתי 130 ק"ג. הדרך של אבא שלי לפנק אותי היתה תמיד עם עוד מאכלים ועוד. וזה מעניין כי כל המשפחה שלי ממש לא שמנים, אפילו רזים מאוד. זה רק אני".


אבל אתה מאוד רזה עכשיו.
"כן, אהה. לפני שלוש שנים וחצי עשיתי ניתוח קיצור קיבה, ומאז אני שומר על המשקל".


חסל סדר בורקסים?
"ממש לא. אני אוכל הכול, רק במידה. לא מפרק מגשים, בורקס אחד סבבה. לא מתנזר מהנאות החיים, רק יודע לעשות אותם במידה הנכונה".


מה עם חתונה?
"האישה שלי מחכה לי איפשהו, אני מבטיח שאמצא אותה".


לא יודע עד כמה תוכל לחפש מכיסא ראש העירייה?
"מכיסא ראש העירייה אפשר להפוך עולמות. תאמין לי".