"בוקר אחד אתה מתעורר ומגלה שהחורש המקיף את ביתך עומד להפוך ליער טורבינות. מול חלון חדר השינה שלי עומדות לקום שלוש כאלה", אומר תושב מושב לפידות בגליל המערבי. "במושב מתוכננת הרחבה, אבל מי יבוא לכאן כשבמרחק 500 מטרים מביתו יהיו מפלצות שיזמזמו יום ולילה?".

התוכנית להקים בגליל ובגולן עשרות טורבינות, שהופכות אנרגיית רוח לאנרגיה חשמלית ונחשבות למקור חשמל ידידותי לסביבה, אינה משמחת כלל וכלל תושבים רבים בצפון. לטענתם, אחדות מהן מגיעות לגובה 100 מטרים, ולעתים הן מוקמות במרחק כחצי קילומטר מבתי התושבים. "הנוף הירוק יהפוך לזיכרון רחוק, ובמקומו נקבל להבים גדולים מהבהבים. איך תוכנית שעלולה להרוס את התיירות, לקטול בעלי כנף ולפגוע בבריאות התושבים עוברת בוועדות המחוזיות כאנרגיה ירוקה? ואיך לא שמענו על כך בזמן?", שואלים הפעילים ומתניעים מאבק שסוחף יותר ויותר אנשים שמצהירים: "אנחנו נלחמים על הבית שלנו".

ביצים ללא קליפה

תוכנית המתאר הארצית לטורבינות רוח אושרה בממשלה ב־2014, אך לתושבים נודע עליה רק לפני כשנה, לאחר שהוחלט על כך בוועדות מחוזיות ובוות"ל (ועדה לתשתיות לאומיות). צוות בין משרדי סימן את האזורים שקיים בהם פוטנציאל רוח ואת האזורים שאסור להקימן בהם. נקבע כי כ־90 אחוזים מהטורבינות יוקמו בצפון הארץ: בגולן, בגליל המערבי, בגלבוע, בעמק יזרעאל, בעמק חרוד, ואחדות יוקמו ביער יתיר בדרום הר חברון. יזמים החלו לפעול בשטח, וחוזים נחתמו עם ועדי מושבים, עם קיבוצים ועם בעלי קרקעות פרטיות.

לאחרונה החלה תנועה הפוכה, שמבקשת לבלום את התוכנית. ביישובי הגליל נתלו שלטים שמזהירים מפני הקמת הטורבינות. נטען בהם כי הן ימנעו ממטוסי כיבוי להתקרב למקום בעת הצורך, ובגולן מחולקים פליירים ובהם קריאה להציל את אוכלוסיית הנשרים. פייסבוק מלא כרזות על "חיסול המרחב הכפרי". באחדים מהיישובים, כמו במושב לפידות, המאבק מפלג את היישוב. כמחצית התושבים רוצים בטורבינות, וכמחציתם מתנגדים להקמתן.

מטות פעולה קמו ברמת הגולן, בגלבוע, בכפר ורדים, בעמק חרוד ובדרום הר חברון. מטה מאבק ארצי, שנקרא "מאבק 2020", מרכז את הפעילות. הפעילים מתייצבים בוועדות בכנסת ובוועדה המחוזית מצוידים בחוות דעת של מומחים ובתסקירי השפעה על הסביבה ומקיימים כינוסים והפגנות. למאבק גויסו לוביסטים ופעילי איכות סביבה והם מספרים סיפורי אימה, כמו הסיפור על תרנגולות בקנדה שהטילו ביצים ללא קליפה בגלל הטורבינות.

 פעילים נגד הטורבינות. מאיר ולידיה גרינפלד והלל גלזמן. צילום: נחום סגל

בישראל יש שלוש חוות רוח פעילות ובהן טורבינות שגובהן כ־75 מטרים. האחת ברמת הגולן, השנייה בגלבוע, והשלישית ברמת סרין בגליל התחתון. החווה בגולן מרוחקת ממקום יישוב, אך בשני היישובים הסמוכים לחוות הרוח שעל הגלבוע, מירב ומעלה גלבוע, טענו התושבים כי יש רעש מטריד שפוגע באיכות השינה ומאלץ אותם להגיף את חלונותיהם.

פה זה לא היער השחור

"אנשים ברחו מתל אביב אל השקט והאוויר הנקי בצפון", אומר מאיר גרינפלד, ממובילי מטה כפר ורדים, "אבל אם יוקמו הטורבינות, יהיה יותר שקט בתל אביב. מי יבוא לצימר אצלנו כשטורבינות ייראו מכל מקום? מה יקרה לאטרקציות תיירות כמו הכדורים הפורחים בעמק יזרעאל?

"היזמים נופפו בכך שמדובר באנרגיה מתחדשת והבטיחו סכומים נאים כדמי שכירות על הקרקע, ויש תושבים שלא ידעו בדיוק במה דברים אמורים. היזמים העתיקו מודל אירופי לארץ שטופת שמש, במקום לבחור בפתרון הסולרי. כאילו שמה שטוב ליער השחור טוב גם לנו. בגרמניה אפשר לנסוע עשרה ק"מ בלי לראות בית, אבל הגליל מיושב בצפיפות. הוא נכס מבחינת הנוף והתיירות, ואי אפשר לייער אותו בטורבינות".

יש כאלה שטוענים שהמאבק שלכם הזוי. למה להתנגד לאנרגיה ירוקה?
גרינפלד: "אנחנו לא נגד טורבינות רוח או אנרגיה ירוקה, אלא בעד שמירה על בריאותם של אזרחי ישראל ואיכות חייהם. מדינת ישראל עדיין לא הגדירה תקנות ברורות להקמת חוות טורבינות, ולכן אפשר להקים אותן סמוך ליישובים. ברוב העולם המערבי מדובר במרחק שניים־ארבעה ק"מ לפחות מבתי מגורים. רבות מחוות הרוח שמוקמות באירופה היום מוקמות בים, כדי להרחיק אותן מהתושבים".

"בשלב הזה ראוי להקים טורבינות הרחק מבתי תושבים, כדי ללמוד מה השפעתן", אומרת ליאורה אמיתי, בעבר מנהלת משותפת באל"ס (אזרחים למען סביבה) והיום מנהלת מטה יישובי משגב לנושא הטורבינות. "צריך לבדוק את עוצמות הרעש, הריצוד והנזק לעופות, ורק אחר כך להתיר קרבה ליישובים. הבעיה המרכזית בצפון עלולה להיות הקרבה לבתי התושבים. בנוסף, המיקום הנוכחי של הטורבינות לא יאפשר כיבוי אש מהאוויר, מהסוג שהציל את היישובים הר חלוץ וחרשים בשריפה שהתחוללה פה לפני שנה".

את מטה הגליל המערבי מובילים שלושה: לידיה ומאיר גרינפלד והלל גלזמן, שמעורבים בפעילות קהילתית רבה. השלושה הם חלק מקבוצה גדולה שאנשיה פעילים בכל רחבי הארץ והם מבטיחים שלא לעצור עד שתרד התוכנית מהפרק.

טורבינות בגלבוע. צילום: אלעד גרשגורן

"טורבינות רוח לא מתאימות לישראל, שהיא המדינה הרביעית הצפופה בעולם", אומר גלזמן. "כדי להקימן נדרשת יציקת בטון על שטח של דונם אדמה חקלאית לכל טורבינה, לצד פריצת דרכים להנחת כבלי חשמל. הטורבינות גם מייצרות רעש בתדר נמוך, והוא מייצר סימפטומים של 'מחלת ים'".

זה יוביל להפחתת זיהום האוויר.
מאיר גרינפלד: "גם אם יוקמו כל חוות הרוח המתוכננות, הן עדיין יספקו רק כשלושה־ארבעה אחוזים מצריכת החשמל בישראל, כך שלא תתאפשר הפסקת פעילות של תחנות חשמל פחמיות, וזיהום האוויר לא יפחת. ערך הנדל"ן ירד, ומחיר החשמל לא יפחת".

לידיה גרינפלד: "אנחנו מרגישים שהממשלה נותנת יד להריסת הגליל, בלי שום רגולציה. השיגו אישור מבעלי קרקעות להשתמש בקרקע שלהם תמורת סכום נאה. הם יוכלו אולי להתעשר, אבל מה עם אלה שיינזקו?".

מאיר: "אנרגיה מתחדשת, זה נשמע פנטסטי ואיש לא התנגד, כי אנשים לא הבינו את המשמעות. אולי זה יעזור להבין: מגדל עזריאלי מגיע לגובה 102 מטרים, אוניברסיטת חיפה מתנשאת לגובה 101 מטרים, ורואים אותה מכל מקום. גובה עמוד טורבינה גדולה יהיה 102 מטרים, וגובה הכנף שלה יהיה עוד 70 מטרים, כלומר 170 או 180 מטרים. מרגיז אותנו שכל הפרטים האלה עברו מתחת לרדאר, והציבור אינו יודע עליהן".

לגלח הר

באוקטובר 2017 פרסמה החברה להגנת הטבע דוח, לפיו "הקמת טורבינות רוח תיעשה ככל שאין סיכון משמעותי לבעלי הכנף, בדגש על מינים בסכנת הכחדה ומיני דגל, וככל שאינן מייצרות מטרדים לתושבים". מצוידים בקלף הגנת החי הצליחו תושבי רמות מנשה לבטל את תוכנית הטורבינות, בשל הצורך להגן על הבז האדום שנמצא בסכנת הכחדה. בגולן ניטש מאבק חריף של הירוקים על הגנת הנשרים, שאף הם בסכנת הכחדה וזהו מקום מחייתם העיקרי.

"זה עלול לגרום להרס של הסביבה", אומר תושב מודאג. "צריך יסודות של ארבע קומות מתחת לפני הקרקע. בגליל הולכים 'לגלח' הר. ואם בדיעבד יחשבו שזה לא טוב, הנזק יהיה בלתי הפיך. אנשים עשו שיקול כספי ומתחילים להתעורר. השתתפתי בכנסים בנושא והתרשמתי שמדובר באסון. אמנם ליזמים יש אישור ממשרד הבריאות, אבל קשה לי להאמין לזה".

משרד הבריאות פרסם הודעה ולפיה לא נמצא אישוש למרבית תופעות הבריאות שנקשרות בהפעלת טורבינות, וכי מחקרים מדעיים בעולם מצאו קשר חלש בין רעש נמוך־תדר של טורבינות ובין הפרעות טרדה ושינה, כל עוד נשמר המרחק המומלץ.

"אותנו זה לא משכנע", אומר גרינפלד, "לכן אנחנו ממשיכים לגייס ח"כים שיתמכו בנו. כבר השגנו תמיכה של ראשי מועצות ביישובים ואת השכנים מהכפרים הדרוזיים, שהבינו שיש כאן סכנה לבריאות".

אתם אופטימיים?
גלזמן: "כן, למרות שחשבנו שהמאבק יתפוס תאוצה גדולה יותר. לקראת הדיון הקרוב בוועדה המחוזית ננקוט במהלכים נוספים, בתקווה לשכנע את חברי המליאה שלא לתמוך בהקמת חוות הטורבינות בגליל המערבי. אנחנו מקווים שהאסימון ייפול, ואנשים יבינו שהפתרון הסולרי הוא הפתרון הריאלי לישראל".

חיסכון גדול למשק
בחברות היזמיות שעוסקות בהקמת טורבינות בצפון, לא ממש מתרגשים מהטענות. "מיקומי הטורבינות נבחרו בקפידה, בהתחשב בסטנדרטים בינלאומיים מחמירים ביותר ולפי דרישות הרשויות המוסמכות", הם אומרים, "עניין החשש מפני הרעש שיגיע לבתי הסביבה נבדק בקפידה וכן בדקו בקפדנות שהריצוד יהיה בגבולות תקני הבריאות ובהתחשבות מרבית במסלולי הנדידה של העופות ובבתי הגידול של בעלי החיים".

"טורבינות רוח ישנו את פני משק האנרגיה הארכאי של המדינה, המבוסס על סגמנט אחד", נאמר בחברה נוספת, "הטורבינות יאפשרו לייצר חשמל נקי ללא שימוש בפחם מזהם ובחיסכון כלכלי גדול למשק ולאזרח הפרטי. תעשיית הרוח מתקדמת ובשלה מבחינה טכנולוגית, וקיים ידע וניסיון עולמי מצטבר ומוצלח. הרוח היא משאב טבע חשוב, ויש הכרח לפתח אותו".

משרד האנרגיה:
"ההשפעות של טורבינות רוח, ובכלל זה ההשפעות המוזכרות לעיל, נבחנות בתסקיר השפעה על הסביבה וסקר בעלי כנף על פי הנחיות פרטניות מטעם המשרד להגנת הסביבה. משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה בוחנים את תוצאות הבדיקות ואת ממצאי התסקיר על פי הוראות החוק, והנהלים וחוות הדעת של הרגולטורים האמונים על הנושאים מובאים לדיון במוסדות התכנון.

"לאנרגיית הרוח יש ערך מוסף וחשוב לייצור החשמל בישראל. בין היתר היא תורמת לגיוון תמהיל הדלקים. אנרגיית הרוח מספקת השלמה כמענה לעיתוי הפקת חשמל סולרי הכפוף לשעות השמש. יש לזכור כי מדובר באנרגיה נקייה, בטכנולוגיה שאינה מזהמת ובעלת תרומה של ממש לשיפור איכות האוויר בארץ".