יותם שירן. "הכדורסל השתלט עליי" | צילום: אריאל ימיני

בגיל 24, יותם שירן, מי שסומן כאחד הפוטנציאליים הגדולים ביותר של הכדורסל הישראלי בעשור האחרון החליט שנמאס לו. הוא מיצה. בלי מסיבת עיתונאים, בלי הצהרה רשמית. האדם פשוט קם, לקח תרמיל ונסע להודו, נעלם, משאיר מאחוריו את הכדור הכתום ואינספור סימני שאלה.

צריך להבין, במדינה בה הגובה הממוצע הוא מטר-שבעים-ובמבה, המימדים של שירן (27, 1.98 מ') בשילוב עם הכישרון הטבעי שלו לשים את הכדור בחישוק, נתפסו כלא פחות משילוב נדיר. בכל זאת, לא בכל יום גדל פה ילד שיכול להטביע בהתקפה עומדת ובמקביל לתפור שלשות בשרשרת, ועוד אחד אדום אדום כזה מקיבוץ שפיים, מאילו שבין כה וכה היו מתגלגלים ליציעים של אולם אוסישקין עליו השלום. ולמרות זאת, בלי שום התראה מוקדמת, האיש פתאום קם והולך, איך הוא מעז למען השם.

אבל עצרו רגע, לפני שאתם דוחפים אותו לרובריקה המפורסמת של ההוא שהשתחרר לו הבורג וחושב שהוא קיפוד. די בשיחה קצרצרה עם האיש, כדי להבין שהוא רחוק מהנראטיב הזה. האמת היא שגם את ההיעלמות המפורסמת והחרישית שלו מזירת הכדורסל, אז לפני 3 שנים, הוא תכנן בקפידה. אז שכולם סביבו עוד ראו את העתיד, שירן ראה את האמת. אל מול האיזון בו הוא מתאר את חייו שלאחר המשחק, דווקא הדרך בה הוא מתאר את עולם הכדורסל הישראלי, בה ביטויים כמו "זה השתלט לי על החיים", חוזרים ונשנים נשמעת כמו טריפ חסר מעצורים ושליטה.

חווית החיות

את שירן אני פוגש במקום הכי רחוק מעולם הכדורסל. בגן החיות המינימליסטי שהקים בקיבוץ הולדתו. שם בין החמוסים, הנחשים והמעופפים השונים, באים ילדי  הגנים באיזור ללמוד על הקשר עם חיות בהתאם לחברה שהוא יזם. הכי רחוק מאינטרסים שאפשר לתאר. הכי נקי שאפשר. שלווה שאפשר להשתכר ממנה.

יותם, נעלמת מעולם הכדורסל לכמה שנים, למה?

"כן, הרגשתי שזה משתלט לי על החיים. היו לי עוד הרבה דברים שרציתי לעשות והרגשתי שאני חייב לעשות אותם".

מה, דברים כמו חיות?

"חד משמעית. פתחתי עסק של חוגים בגני ילדים עם בעלי חיים. במקביל גם התחלתי ללמוד ועכשיו כשאני יודע את הכיוון שלי וכשהכל הסתדר עם עצמי. אז הרשיתי לעצמי לחזור לכדורסל".

אתה נתפסת בתור אחד מהפוטנציאלים הגדולים של הכדורסל הישראלי, וויתרת על זה.

"בתור ילד אם היית שואל אותי מה החלום שלי זה אף פעם לא היה לשחק כדורסל. זה הגיע עם הזמן כשכבר נהייתי טוב בגילי נוער ולאחר מכן וחשבתי שזה מה שאני רוצה. בוא נגיד שאני שכנעתי את עצמי והסביבה שכנעה אותי. לפני כן לא ידעתי מה אני רוצה. רק אחרי שהפסקתי עם הכדורסל והבנתי מה אני רוצה אז הרגשתי יותר שלם לחזור".

באיזשהו מקום כל מי שהוא 1.90 מ' ומעלה בארץ הופך אוטומטית לשחקן כדורסל, מגייסים אותך בעל כורחך.

"לגמרי. אבל אצלי זה התחיל בחוג בקיבוץ. אח שלי שיחק כדורסל, הוא גדול ממני בשלוש שנים, הוא היה ממש טוב כשהוא היה צעיר וכל הזמן היה לי את הרצון להיות כמוהו. פשוט הייתי כל הזמן במגרש ולצערי הגעתי לאן שהגעתי", הוא צוחק.

אתה יודע אנשים חושבים כדורסל מקצועני, הם חושבים נשים יפות ומכוניות מהירות.

"אותי זה ממש לא משך. זה בלבל אותי. זה גרם לי להיות מישהו שאני לא. השתלט עליי. בכל מקום שאתה מגיע אתה שחקן כדורסל, ולפחות בתור ילד אתה חושב שיש הילה מסביב לזה".

יש הילה?

"יש ולא. אתה יודע כששיחקתי בהפועל תל אביב ואתה יוצא לעיר וכולם מכירים אותך אז אתה חי באיזה סרט עם עצמך שיש את ההילה הזו, אבל בתכל'ס זה לא שווה כלום".

הפועל היא קבוצה קהילתית אז מלכתחילה מהללים אותך יותר, לא? שם אתה נהיה מלך אדום.

"אין על הקהל של הפועל. באמת אין עליהם. גם מלא מהקהל של הפועל זה חבר'ה מהקיבוץ שלי, זה החברים הכי טובים שלי שבאים לראות את המשחקים. הדודים שלי הם חברי עמותה וכל מי שאני פוגש פה בחדר אוכל אחרי יום של משחק, זה הפועל".

עולה לסל. בימים בהפועל | צילום: ראובן שוורץ

הרבה אנשים אומרים שאין מספיק ישראלים לליגת העל. ואז בא מישהו כמוך שיש לו את כל הנתונים להצליח. כשאתה מסתכל על זה מבחוץ זה קשה. הליגה מוצפת זרים.

"היא גם מוצפת מתאזרחים. זה קשה וזה מתסכל. וגם יש את ההרגשה הזו שאם שחקן זר או מתאזרח אז הוא שווה הרבה יותר. כשאני הייתי צעיר למשל זו הייתה ההרגשה. שכאילו הם זרים וכל ההנהלה, המאמנים והצוות המקצועי מתייחסים אליהם כאילו הם שווים יותר".

כן, אבל מה בדיוק קורה שם שכל כך הרבה ישראלים מוכשרים הולכים לאיבוד.

"תראה, אתה פוגש שחקנים באליפויות אירופה ויש יותר פיזיות, אבל אתה עומד איתם, לפעמים אתה מפסיד, לפעמים אתה מנצח. אבל אתה מסיים את נבחרת העתודה והולך להלחם על המקום שלך בליגה הלאומית עם זר וחצי פחות טובים ומאמן שלא מאמין בצעירים. ואני פחות מדבר על המקרה שלי אלא על מה שאני רואה מסביב. עכשיו השחקנים האלה ששיחקת נגדם הולכים לאולימפיאקוס או ברצלונה והם מקבלים את כל המעטפת המקצועית הכי טובה ומעדיפים אותם על פני הזרים ושנתיים אחרי זה הם כבר מקבלים דקות משמעותיות ביורוליג, בזמן שאתה על הגבול שבין להיכנס לליגת העל או להמשיך עוד שנה בלאומית בקבוצה כזו או אחרת. שחקנים יוצאים מנבחרת העתודה מתייבשים ופורשים. כל המנטליות פה היא מנטליות חולה. עצוב לי עם מה שקורה".

ואיך בעצם משתחררים מהכל?

"זה היה אחרי תקופה בהפועל, התחילו לעלות לי הרבה סימני שאלה. אבל המשכתי לשחק. זה כל הזמן היה שם. זה היה שם גם כשהייתי ילד. כשאתה לא משחק ופתאום כל החברים שלך משתחררים וטסים לחו"ל והחברים שלך מתחילים ללמוד. ואתה רואה שיש להם את כל האפשרויות ואתה עדיין 'תקוע' עם כדורסל, אז פתאום אתה מתחיל לשאול".

אתה יודע, אנשים אומרים זו מחשבה ילדותית. יש אנשים שמרוויחים כלום בארץ. נותנים לך אפשרות כלכלית אז פשוט תנצל אותה ותמשיך הלאה, לא?

"כן. אני מבין שעל הנייר זה ככה. אבל אני לא ראיתי את זה בתור מקום עבודה שאני יכול לסיים בו את האימון והמשחק ולהשאיר את זה שם. זה השתלט עליי לגמרי. השתלט עליי בכל החיים. בכל המובנים. אם היה לי משחק לא טוב או תקופה לא טובה, לא הצלחתי לנטרל את זה. היום זה הרבה יותר קל לי. מה שרציתי אז, יש לי את זה היום. יש אימון, נגמר האימון 'די סלאמאת'. נגמר המשחק הפסדנו או ניצחנו הגעתי הביתה והכל בסדר. אבל אני חייב להגיד שבהפועל זו לא הייתה החלטה של רגע. זה משהו שבעבע ובחצי שנה האחרונה של העונה האחרונה, כבר התחלתי די להפנים ולא אמרתי את זה לאף אחד ששנה הבאה אני לא מתחיל את העונה".

ואיך הפועל מגיבים כשאתה אומר להם את זה?

"אף אחד לא ידע. סיימתי חוזה. התקשרתי לסוכן שלי בסוף השנה. התקשרתי לסוכן ואמרתי לו את זה. הוא עוד ניסה להגיד 'יש משהו מעניין או הצעות, להתקשר אלייך?', אז אמרתי לו 'אתה יכול להתקשר אבל אני באמת לא בעניין' וגם טסתי להודו. וכשהייתי בהודו הוא התקשר אליי לגביי 'קבוצות בליגת העל שפנו וזה כסף כזה וכסף כזה' ואמרתי לו 'תשחרר'".

מה עושים בהודו, מגדלים שיער ו-...?

"לא. בהודו בעיקר היה חשוב לי לטייל אבל לטייל הארדקור. כבר הגעתי לכל מיני מקומות על המפה ושאלתי את המקומיים 'איפה זה' והם אומרים לי 'זה לא על המפה'. היו טרמפים ומקומות הזויים אבל פשוט הייתי חייב להתנקות. טסתי לבד והייתי קצת עם חברים אבל בעיקר הייתי שם לבד והייתי מאושר".

ומה, התשתיות לא הפריעו לך?

"לא, להיפך. ככל שהודו הייתה יותר מסריחה ומגעילה, ככה יותר נהניתי. טיילתי שם חודשיים, זה הכל".

ואז אתה חוזר...

"כן, לעסק שפתחתי 'חוויות עם חיות'. בין הזמן שהפסקתי עם הפועל לזמן שטסתי, דיברתי עם כל הגננות, הכנתי את המערכת ואז יומיים אחרי שחזרתי כבר התחלתי לעבוד".

נשמע מאוד מתוכנן יחסית למישהו שלכאורה זרק את הכל?

"זה מה שעשיתי בחצי השנה האחרונה. תכננתי הכל".

תכננת את ההמלטות מהכדורסל הישראלי.

"לגמרי. הכנתי את השטח ליום שאחרי".

וולקאם טו דה הוד אוף דה שרון או בשמה השני: נס-ציונה-לא-קיימת

אף על פי שהוא מגדיר את ענף הכדורסל כ-"חוג שהייתי צריך להפסיק איתו כשהייתי ילד", כנראה שמשהו ברכבת ההרים המנטאלית הזו כן מדבר אל שירן. או שאולי זו האסתטיקה של המשחק כשהוא משוחק בלי אינטרסים, רק חבורה של גברים, כדור, חישוק וקרש. מכל מקום לפני כשנה וחצי הפציע שוב הבן האובד של הפועל תל אביב דווקא בבית"ר, רחמנא ליצלן, זו של כפר יונה. השנה הוא כבר טיפס באשמתו של אילן ברקוביץ' למכבי הוד השרון מהליגה הלאומית בה הוא רושם ממוצעים של 17.4 נקודות, 7 ריבאונדים ו-2.4 אסיסטים למשחק. מה שנקרא בעגה המקצועית 'לא פראייר'. ויכול להיות, רק יכול להיות, שהאיש שהמקצוע בחר אותו יותר מאשר הוא את המקצוע, מסבסד סיכוי קטן לפנטזיה של עכברי הכדורסל על כל גווניהם, דאנק אחרון במדי הפועל במנורה מבטחים, כזה שיזעזע את עמודי התווך של היכל הצהובים. ברקע ישירו את יהללוך, בגרסה של שירן. נקמה אחרונה עבור ענף שהושחת.

כך או כך בליגה הלאומית אצל חנן הירשוביץ (המאמן של מכבי הוד השרון, א.י.) שירן לא ממש מוגבל בתפקידים "בלאומית אני עושה את כל ההגדרות", הוא צוחק ומוסיף "סטרץ' פור, פוינט פורוורד, מה שאתה רוצה". פוינט סנטר, פאוור גארד, קומבו גארד, האמת היא שאין מה ששירן לא יודע לעשות ברמה הזו. והדבר ניכר. ולאור מכת הפציעות הרבה בקבוצה, מאוד מורגש.

כאילו מעולם לא עזב. במדי הוד השרון | צילום: עמי עוואד, מכבי הוד השרון

רגע, תסביר לי מה קורה. שלוש שנים שאתה יושב עם ילדים, חיות וסבבה.

"השנתיים הראשונות היו חד משמעית השנתיים הכי טובות בחיים שלי. ברמה שלא הבנתי איך זה יכול להיות כזה כיף. וזהו ואז שנה שעברה החלטתי לשחק בליגה ארצית".

הרגשת שהחיות משתלטות עלייך?

"ממש לא. הרגשתי שזה מה שאני רוצה לעשות ובגלל שהייתי, ואני עדיין, במסלול של לימודים ידעתי שאני לא יכול להעמיס יותר מדי כי אני עם סטאז' ועניינים. אז הרגשתי שמשהו קרוב לרדת. ובגלל שהכדורסל זה זמן קצוב יותר, כי כמה אני יכול לשחק כדורסל, אז אמרתי 'אני אעשה רגע סטופ עם החיות' ואחזור לזה טיפה בשלב יותר מאוחר".

והתגלגלת למכבי הוד השרון, איך מתגלגלים לפה בכלל?

"התחלתי בשנה שעברה בליגה ארצית והכרתי שם את אילן ברקוביץ' ונהיינו חברים ממש טובים והוא אמר לי שבסוף השנה שהוא רוצה לחזור לליגה הלאומית. ואמרתי לו שאני שוקל את זה. ואז הוא אמר לי 'ברור לך שאנחנו הולכים ביחד', אמרתי לו 'אין שום בעיה'. כאילו ממש ממש נהניתי בכפר יונה עם אילן ועם הקבוצה והוא מכיר את חנן הירשוביץ וזהו. זה היה מאוד טבעי וברור".

אבל עכשיו אין יותר אילן (ברקוביץ' סבל מפציעות רבות בתחילת השנה, א.י.).

"כן, הבנזונה דפק אותי. תראה בעונה הזו קרו הרבה דברים שלא ציפיתי להם. התחלנו את העונה עם שון דניאל ואילן שהם שני הישראלים הבכירים. שון בכלל, שון זה שחקן שגדל איתי בנבחרות והוא היה מדהים וגם במשחקי ההכנה הוא היה מדהים. והיה לנו עוד שחקן אופק בוגדנובסקי, כלומר היינו עם סגל די עבה וקבוצה עמוקה וטובה. ואני ראיתי את זה קורה. ואיך שהתחילה העונה דברים קרו אחרת".

אני לוקח את המנטליות של שי בסיס ודוחף אותה לתוך הראש שלך, אתה נהיה סופרסטאר.

"ברור. אני כל הזמן אומר את זה. אמרתי לאילן ברקוביץ', אם הייתה לי את התשוקה לכדורסל כמוך, אז הייתי היום במקום אחר".

אתה אומר באמת שאילן ברקוביץ' חבר טוב שלך, הוא בדיוק ההיפך. האיש ישחק כדורסל בבית אבות.

"כן, הוא לגמרי שם. באימון הראשון בכפר יונה הוא אומר לי 'בואנ'ה אתה חתיכת דפוק'. אמרתי לו 'אילן, יש דברים שאני אסביר לך ואתה לא תבין את זה".

אילן ברקוביץ' בעשור שעבר. ישחק כדורסל גם בבית אבות | צילום: גלעד קוולרצ'יק

אבל אתה בכל זאת חזרת לשחק כדורסל ועוד במקום שהוא לא גדול.

"כן, בעיניי המשחק הולך לאיבוד. אני כשרציתי לחזור לשחק כדורסל, רציתי לשחק כדורסל. ואני הכי פחדתי מכל הדברים מסביב. ולכן היה לי הכי חשוב ללכת לקבוצה שאני מכיר את המאמן ואת האנשים. גם כשהגעתי עכשיו להוד השרון ידעתי שזו מין אווירה ביתית כזו וחבר'ה טובים. כמה שפחות כל התקשורת והעסקונה כשכל אחד מושך לכיוון שלו, זה מוציא את החשק מהמשחק. טעם לפגם".

מה יהיה בהוד השרון בסיום העונה?

"אני מאוד מאוד מקווה שנכנס לפלייאוף העליון. זו השאיפה. משם הכל פתוח. אבל אנחנו כרגע במצב קצת בעייתי".

לסיום, בטלוויזיה, מה אתה לוקח NBA או יורוליג?

"האמת שאני אוהב יותר לצפות ביורוליג. יש שם יותר עניין. זה גם כדורסל שהרבה יותר קרוב לכדורסל בארץ. יותר קל לי להתחבר. ב-NBA זה יכולות מטורפות זה יכולות שאני למשל בתור שחקן בחיים לא יגיע ליכולות האלה".

עומרי כספי לא חשב ככה.

"כספי תמיד היה שם. חד וחלק מבחינת יכולת. כספי מדהים. היכולות שלו מדהימות ועוד יותר ניהול הקריירה שלו. עומרי כספי למשל הוא דוגמא לילד או שחקן שכל החיים זה החלום שלו להיות כדורסל וכמה שיותר טוב. אני אף פעם לא הייתי כזה. אני חשבתי שאני כזה, שכנעתי את עצמי, אבל ברגע שנכנסו משברים או דברים אחרים לתמונה. בגיל 15 עברתי לשחק בכפר בלום במשך 3 שנים. אז כבר בגיל 15 לקחתי את זה כבחירת חיים, עברתי לגור שם, שיחקתי כדורסל בגליל עליון. וזה היה לי כבר די ברור. חשבתי שזה מה שאני רוצה, אבל תכל'ס בפנים אף פעם לא הייתה לי מחשבה של 'אני רוצה להיות שחקן כדורסל'".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו