קולנוע לב בהוד השרון, האטרקציה התרבותית היחידה שנותרה בעיר, עומד בפני סגירה, לאחר שכל הנסיונות להחיות את המקום, שגלגולו הראשון החל אי שם בשנות ה-30 כשלו. 

בית הקולנוע ברחוב בן גמלא בהוד השרון עבר גלגולים רבים. הוא הוקם בשנת 1938 על ידי מועצת הפועלים ונקרא אז "קולנוע בית הפועלים". הוא נבנה כאולם קיץ בלי גג, שימש גם להרצאות ולמופעי אומנים, וכן כמועדון גמלאים. 

בשנת 1952 הוא נבנה מחדש על ידי האחים סורוקין, כבית קולנוע ותיאטרון לכל דבר, ושמו שונה לקולנוע ברק. בשנת 1985 הפכה ההסתדרות לבעלים של בית הקולנוע ושמו שונה ל"מופת". בשנת 1991 הפכה חברת מועצת העיר אביבה גוטרמן למנהלת המקום, תפקיד שמילאה במשך 17 שנה. היא שינתה את השם ל"בימטרון" והפכה אותו למרכז תרבות עירוני. 

לב הוד השרון בימים יותר יפים | צילום: באדיבות קולנוע לב

לצערה, ולצער תושבים רבים בעיר, בשנת 2008 החליטה העירייה למכור את המקום לבעלות פרטית, מאחר שהקולנוע היה גירעוני. התקווה להמשך פעילותו התעוררה בשנת 2013, אז הושכר המקום לרשת בתי הקולנוע לב, המקום שופץ והורחב, התחדש בציוד חדשני ושימש גם כאולם כנסים והרצאות. 

אולם, למרות הנסיונות להחיות את המקום, החליטה רשת לב, השוכרת את הקולנוע מיוסי רמתי הבעלים של המקום, לסגור אותו עקב אי כדאיות כלכלית.

 

נסתר מהקהל

מאז שנסגר הבימטרון, מלינים התושבים על מחסור בהיכל תרבות, וכן בבתי קולנוע בעיר, ולמרות זאת — לא רבים מהם יודעים כי בית הקולנוע, שהתמחה יותר בהקרנת סרטי איכות, המשיך לפעול בעיר.

"יש אנשים שמופתעים לדעת שהקולנוע הזה פעל בכלל", אומר מי שדווקא נהג לפקוד את המקום, יובל ברנוי. "מביקורים מזדמנים במקום, המקום היה תמיד ריק כמעט לגמרי, גם כשיצאו סרטים חדשים. אמנם, זהו בית קולנוע לסרטי איכות ולא לסרטים מסחריים הוליוודים, אבל המקביל שלו ברמת השרון (קולנוע כוכב), למשל, שוקק חיים. גם קולנוע כוכב עמד בפני סגירה בשל קשיים כלכליים, אולם אז נפתחו בו בתי קפה פופולריים, וכך הפכה היציאה לסרט לבילוי שלם. משפחתי ואני נהנינו מאוד מבית הקולנוע הזה והיינו מבלים שם הרבה. כשהייתי ילד הייתי רואה סרטים עם הוריי, והיום אני רואה שם סרטים עם ילדיי. לצערי, בעירייה שלנו לא השתדלו מספיק, לא שמו את התרבות בראש. חוץ ממזנון קטן, המקום הזה לא היה אטרקציה תרבותית. סגירת המקום מצערת, פשוט ממיתים את התרבות בעיר".

לדברי עדי כחלון, תושבת נוספת, הסגירה נובעת מאחר ש"אין שם סרטים לילדים ולמשפחות, ולמעשה מדובר בסרטים מסוג מסוים שהוקרנו במקום, שאינם מדברים אל רוב האנשים. קולנוע מבוסס על מודל כלכלי, וכדי שעסק כזה ישרוד צריך לדבר אל הקהל — כלומר, להקרין סרטים פופולריים וסרטים לילדים. צריך לפתוח בית קפה, מסעדה, חנות גלידה קטנה — משהו. זאת בושה לעירנו, שבשביל אטרקציה בסיסית כזאת נצטרך לנסוע לכפר סבא או לגלילות. זו תעודת עניות לעיר".

קולנוע לב היום. היסטוריה הוד השרונית | צילום: אסף פרידמן

סרט רע

מי שאולי כואבת יותר מכל את סגירת המקום היא אביבה גוטרמן. "בשנת 2008 ייעצתי לראש העירייה חי אדיב לקנות את המבנה. המחיר היה אז ממש מציאה — שלושה מיליון שקלים. הוא לא שמע לי. עכשיו בית הקולנוע שייך לגורם פרטי, ולכן מה שכלכלי לו הוא משאיר ומה שלא כלכלי לו — הוא סוגר, ואי אפשר להאשים אותו. אי אפשר להגיד לאדם פרטי להמשיך להפסיד, ולכן אי אפשר לעצור את סגירת הקולנוע. רק העירייה יכולה להציל את המצב".

מדוע לדעתך אולם הבימטרון המצליח הידרדר במרוצת השנים?

"פשוט מאוד — לדעתי המקום לא היה צריך להפוך לקולנוע. קולנוע לרוב זה לא דבר מצליח, אלא כשמדובר באולמות רבים וענקיים בתוך מתחמי בילוי. הרווח האמיתי של בתי קולנוע זה לא מהסרטים, אלא מהאוכל. כשנכנסתי לנהל את המקום שהיה בזמנו קולנוע, הפכתי אותו לרב-שימושי: תיאטרון, מופעי זמר, קונצרטים והצגות לילדים, והוא הצליח מאוד. היו לנו מאות מנויים. כשמקום נמכר לידיים פרטיות ביקשתי מהמנהלת החדשה שלא תהפוך את זה לאולם קולנוע בלבד, אבל לא כך אירע. לקחו חלק מהלובי ועשו ממנו בית קפה — מזנון קטן ולא חשוב. סגרו את חדר האומנים, שלדעתי זאת מכה קשה, אבל המכה הגדולה ביותר היא צמצום מקומות הישיבה לכ-260 מקומות בלבד. 

"בזמנו, עשיתי הכל בשביל שהבימטרון יצליח. אם לא היה לי עובד שימכור כרטיסים, מכרתי בעצמי. את הבנים שלי העמדתי כסדרנים, מבעלי ביקשתי לעשות שיפוצים ותחזוקה פה ושם. הסתובבתי בעיר בעצמי וקראתי לתושבים לבוא לראות הצגה. נתתי את הלב שלי למקום הזה, שהיה חשוב לי, והשקעתי בו את כולי. עשינו תרבות גדולה בכסף קטן".

ובכל זאת, ראש העירייה החליט להפסיק לתמוך כלכלית בבימטרון.

"כל עיר אחרת מסבסדת את התרבות בעיר במיליונים. העלויות האמיתיות, כולל שכירות, היו בסך הכל כמיליון שקל. וגם את זה החליטו בעירייה שזה גירעון שהולכים לחסוך אותו. אמרתי בזמנו לאדיב שזאת החלטה מרושעת, לא פחות. כעסתי עליו וגם על חברי המועצה שתמכו בהחלטה מאוד. לא שמעתי על עיר שהסכימה להמית את התרבות בעיר בגלל תקציב. הזהרתי ואמרתי להם שהקולנוע ייסגר תוך כמה שנים, והנה צדקתי. אני עצובה מאוד ולבי נקרע".

מה את מתכוונת לעשות?

"נפגשתי עם יוסי רמתי וביקשתי ממנו לספוג עוד הפסדים למשך שלושה חודשים נוספים, ולשמור על המקום פתוח. הוא הסכים, ואני אמרתי שאדאג לשמור על המקום".

תגובות

יוסי רמתי, הבעלים של בית קולנוע, מסר:

"את ההודעה על סגירת הקולנוע קיבלתי לפני כחודש ימים מרשת קולנוע לב שהם השוכרים של האולם עקב אי כדאיות כלכלית. זאת היתה החלטתם ולא החלטתי וגם אני מצר על כך. לפני כארבע שנים ובמסגרת משא ומתן עם הקולנוע השקעתי כספים רבים על מנת לחדש ולשנות את הקולנוע. השיפוץ הנרחב כלל החלפת המושבים בחדשים, במה חדשה, שירותים רחבים וחדשים, מיזוג חדש, גג חדש, בית קפה חדש ועוד.היוזמה להשמיש בכל זאת את המקום כעסק פעיל לאחר סגירת העמותה היתה שלי.

"כמו כן דאגתי בהסכם מול הקולנוע להקצות יום בשבוע לפעילות העירייה וכך אכן נעשה. השבוע על פי בקשת העירייה נשלחה אליה הצעה לתפעול המקום מחדש כאולם תרבות עירוני ואף הצעה מעניינת לשיתוף פעולה עם הקולנוע באופן שהקולנוע יפעל בסופי השבוע ואילו העירייה תפעל בשאר הימים.כולי תקווה כי ראש העיר החדש יבחן את הנושא ויפעל לרווחת התושבים ולהשבת התרבות לעיר".

מעיריית הוד השרון נמסר: "עיריית הוד השרון מיישמת בשנים האחרונות תוכנית רחבת היקף להעצמת חיי הפנאי והתרבות ברחבי העיר לכל הגילאים, ובמסגרתה מתקיימים מדי שנה מאות אירועים לקהל הרחב במרכזי הפנאי, התרבות והקהילה הפרוסים ברחבי העיר, במרכז האומנויות הרב תחומי, בפארקים, בגינות הציבוריות ועוד, וכך ימשך גם בעתיד. לעיריית הוד השרון לא נמסרה כל הודעה רשמית בנושא סגירת בית הקולנוע, ובכל מקרה נושא זה יועלה בפני ראש העירייה הנבחר ועל פי החלטתו תפעל העירייה".

ראש העירייה החדש אמיר כוכבי מסר: "נחקור את הנושא בימים הקרובים, ונפעל כדי לתת את הפיתרון התרבותי המתאים והראוי לתושבות ולתושבי העיר".