תרומה לדו־קיום: רועי לזר, תושב הוד השרון, מוכר לחובבי הספורט כמאמן כדורסל, אבל מסתבר שמאחורי תואר המאמן מסתתר סיפור אנושי מרגש. מאמן הפועל ראשל"צ בכדורסל נשים היה אמור לתרום כליה לדודו, אבל בסופו של דבר, בשל שיקולים של התאמה רפואית, הושתלה הכליה של לזר בגופו של תושב אום אל פאחם בן 35.

לזר וכרטיס אדי. "מציע לכולם לחתום" | צילום: אבי מועלם

     

והבונוס: אשתו של המושתל נמצאה כמי שכלייתה מתאימה לדודו של לזר. בסופו של דבר המשפחות ברכו על המוגמר אחרי שתי השתלות מוצלחות ומצילות חיים.

היה לי ברור
לזר, שלא שש לדבר על הנושא, השתכנע להתראיין על השתלשלות האירועים המרגשת רק אחרי כמה ניסיונות מצדנו. "הרעיון לתרום כליה עלה לפני עשרה חודשים. אמא שלי סיפרה לי שבעלה של דודה שלי בן ה־61 לא מרגיש טוב", משחזר השבוע לזר, שבעוד עשרה ימים יחגוג 40.

"אמא אמרה שהוא נזקק לטיפולי דיאליזה ושגופו לא מגיב להם בטוב. שהוא זקוק להשתלת כליה. לי זה נגע מאוד, ובאותו רגע היה לי ברור שאני רוצה להיות זה שיתרום לו כליה".

יש ביניכם מערכת יחסים קרובה?
"מגיל צעיר מאוד אנחנו קרובים. הוא תמיד הסתכל עליי בגובה העיניים. תמיד ראיתי את רוחב הלב שלו. את הנתינה. את העובדה שהוא תמיד אוהב לעזור בכל דבר. עשיתי את זה מתוך דאגה ואהבה כלפיו וכלפי משפחתו".

ספר עוד.
"הוא היה אחד משני אנשים שחיברו אותי לכדורסל, והכניסו לי את החיידק למשחק. את האהבה אליו. אז תבין לבד כמה הקשר בינינו הוא מיוחד וקרוב. בסוף שנות ה־80, כשמכבי תל אביב שיחקה בגביע אירופה לאלופות, הוא היה לוקח אותי למשחקים בימי חמישי".

לזר והדוד האהוב החלו בסדרה של בדיקות שנמשכה כחצי שנה, שבסופן התברר שהכליה של המאמן לא מתאימה לקרוב משפחתו. לא הייתה התאמה בסוג הדם וברקמות. "ממש התבאסתי מזה", נזכר לזר. "מצד שני הייתי אופטימי ואמרתי לדוד שאני בטוח שנמצא תורם".

לזר והדוד החולה פנו לעמותת 'מתנת חיים', שמקדמת עזרה לחולים הזקוקים להשתלת כליה. "העמותה הזאת עזרה לנו לאתר זוג הורים מאום אל פאחם", מספר לזר בהתרגשות. "ידענו שזה זה, כי העברנו את כל הנתונים ואת כל הבדיקות הרפואיות שלנו ל'מתנת חיים', והם חיפשו לנו התאמה.

"ביצענו כמה בדיקות נוספות ביחד עם בני הזוג הזה בבית חולים 'איכילוב' בתל אביב, וראינו שאני יכול לתרום לאב מאום אל פאחם, שגם היה זקוק לתרומת כליה, ושאשתו מתאימה לתרום כליה לדוד שלי".

מרגש מאוד. מה הייתה התחושה באותם ימים?
"זאת הייתה הקלה גדולה מאוד. הכל יצא לטובה, כי ככה יכולנו להציל שני אנשים".

והיה כאן גם את האלמנט של שיתוף פעולה חיובי בין יהודים לערבים.
"מבחינתי אין שום משמעות למגזר. כולם בני אדם, בלי קשר לניתוח. אני תמיד הסתכלתי על אנשים כעל בני אדם. מה שהכי ריגש אותי היה שלבחור שתרמתי לו כליה יש 12 אחים ואחיות, והם ביקרו אותי בבית החולים. הביאו לי מתוקים ובקלוואות.

"נוצר קשר חם בין המשפחות. עד היום הם מצלצלים אליי, והם מחשיבים אותי לאח ה־13 שלהם. בקרוב תהיה חפלה גדולה באום אל פאחם, כשגם משפחתי תגיע לשם. זה מאוד מרגש".

הבנתי שקרה עוד דבר שריגש אותך.
"כן, זה קרה באחד הביקורים, כשהיינו כל הרביעייה בהחלמה בבית החולים. שני ילדיהם של בני הזוג מאום אל פאחם, הבן והבת בני חמש ושבע, הגיעו לבקר את הוריהם. ואז, כשראיתי אותם, הגיע רגע שריגש אותי באופן מיוחד.

"הנוכחות שלהם מול ההורים שלהם גרמה לי צמרמורת בכל הגוף. פשוט הייתה בין כולם אווירה אנושית, מחברת, חמה וכל כך טובה".

אז לאור החוויה האישית שלך אתה עדיין אופטימי בכל מה שקשור לסכסוך הישראלי־ערבי? יהיה שלום בסופו של דבר?
"אף פעם לא הייתי קרוב לפוליטיקה. וגם היום אני לא מסתכל על מה שקרה לנו עם ההשתלות כעניין עם נגיעה פוליטית, אלא רק כעל סיפור אנושי. אבל בכל זאת אגיד שאני משוכנע שהרוב הגדול בין שני הצדדים מורכב מאנשים שאוהבים בני אדם ולא את הסכסוכים".

לזר בפעולה ב'גן נחום' | צילום: אבי מועלם

     

עם יד על הלב, לא חששת מהמהלך הזה כי כעת אתה חי עם כליה אחת?
"חשש קטן תמיד יש, לא אשקר. אבל הרגשתי ביטחון מאוד גדול עם כל ההליך הרפואי ובצוות הרפואי. עשיתי בירורים כדי שאוכל להרגיע את אשתי ואת המשפחה הקרובה, אבל בתוך תוכי ידעתי שאני עושה זאת בכל מחיר.

"לצערי אין מספיק מודעות לנושא ההשתלות, וחשוב לפעול כדי להעלות את המודעות. אנשים חושבים שתרומת כליה יכולה לסכן אותם, אבל בתנאים מסוימים שרבים יכולים לעמוד בהם - אפשר לחיות עם כליה אחת באופן רגיל לגמרי".

עשה לי רק טוב על הלב

אז מה המסר שלך לאנשים?
"שחשוב שיחתמו על כרטיס 'אדי'. שאם, לא עלינו, אדם מת - במותו הוא יוכל להעניק חיים לאנשים אחרים שזקוקים לכך".

ואיך אתה מרגיש כעת, חודשיים אחרי ההשתלה?
"טוב מאוד. מתפקד באופן כמעט רגיל. בעוד חודש, בעזרת השם, אשלים שלושה חודשים אחרי התרומה, וזאת נקודת זמן חשובה. בשלושת החודשים הראשונים אני צריך להישמר ולא להרים משקל כבד, ולא לעשות ספורט.

"והכי חשוב: לשתות הרבה מאוד. שני ליטר וחצי ליום. אסור לי להגיע חלילה למצב של התייבשות. לגבי תזונה, אני אוכל כרגיל. אני גם עובד כרגיל באימון (השבוע לזר היה עסוק במשחקיה של נבחרת הנשים של ישראל למכבייה)".

עדכנת קולגות מהכדורסל או שחקניות שאתה הולך לתרום כליה?
"יש כאלה שידעו וגם התעניינו בשלומי וזה בהחלט חימם את הלב. היו"ר של הפועל ראשון רועי סבג ואביו רמי באו לבקר אותי בבית החולים. הם כל הזמן התעניינו בשלומי, וזה עשה לי רק טוב על הלב".