בגמר מרתק בין רבין האלופה, שכבר מתחילה לייצר פה שושלת, לבין קבוצת לפיד המפתיעה באה לסיומה עונת המאמאנט בהוד השרון. הליגה שממשיכה להתפתח בקצב מסחרר במקביל לתנועת המאמאנט העולמית, מנתה השנה 220 שחקניות וההרגשה היא שאת הגל הזה אי אפשר לעצור.

קבוצת רבין אחרי הניצחון. צילום: דנה קורן, מאמאנט הוד השרון

קבוצת רבין בה שיחקו מיכל עזרא, מירב מיכאלסון, גלי אלפסי, ורד לוי, יפעת בן ישי, יעל זיו ינקלב, מורן קמאי, אירה מזרחי, סתיו גרושקביץ, תמר רגב, גלי גת והקפטניות שרונה הרשקו וליאת גרוזוביק, הוכיחה שוב שהיא הכי טובה בליגה. הקבוצה אומנה בחודש האחרון על ידי לא אחר מאשר יעקב הרשקו, בן זוגה של שרונה, מנכ"ל הפועל כפר סבא בכדורעף בהווה והמנהל המקצועי של איגוד הכדורעף ומאמן נבחרת ישראל בעבר.

היי ליאת גרוזוביק, איך ההרגשה להיות אלופות שוב?

"ההרגשה מעולה, היה משחק מאתגר מול קבוצה שעשתה קאמבק מטורף מאמצע השנה. היה מלא אנרגיה. האולם היה מפוצץ בשחקנים ובמשפחות שעודדו לאורך כל הדרך". 

כמה זמן אתן פועלות כקבוצה?

"3 שנים בדיוק. בכל שלושת השנים הצלחנו להגיע לגמר ולקחת אותו". 

איך את מסבירה את ההצלחה שלכן?

"הרבה מאוד משחק קבוצתי. רצון מאוד גדול להיות לא רק במשחק, אלא גם לפרגן אחת לשניה, וגם לדעת כל אחת מה התפקיד שלה. לדעת לעשות הגנה ולתת מקום לחזקות בהתקפה. הקשבה אחת לשניה. אני חושבת שלאורך 3 השנים הקבוצה הזו מתנהלת בחברות מאוד יפה, באחווה ובהכרה של מה כל אחת יכולה לעשות, ואיך היא עושה את המירב על המגרש". 

קבוצת לפיד. סיימה כסגנית. צילום: דנה קורן, מאמאנט הוד השרון

מה זה אומר להיות חלק מהליגה הזו?

"זה שני דברים, אחד זה מקום שבו אתה יכול לעסוק בפעילות ספורטיבית שהיא לא דורשת כושר מאוד גדול, שלחלקן אין וחלקן גם לא מעוניינות להכנס אליו. לעלות על המגרש ולזוז ולהגיע למקומות שאליהם הן לא הגיעו הרבה שנים. זה גם מקום לאלה שלא עסקו בספורט קבוצתי לפני כן, לי למשל זו חוויה ראשונה בספורט קבוצתי. בתור נערה עסקתי בעיקר בריצה ובקפיצה לגובה, וזה אחרת לגמרי. להיות בקבוצה זה ממש אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. זו חוויה מדהימה". 

קבוצת ירוק. סיימו במקום השלישי. צילום: דנה קורן, מאמאנט הוד השרון

יש ממש תהליך התמקצעות של ענף הכדורשת כולו?

"אצלי בקבוצה, למשל, יש את שרונה הרשקו שהייתה שחקנית כדורעף מאוד ידועה בנבחרת ישראל. היא לא עסקה בזה שנים, אבל היא אחת מאלו שהביאו את המאמאנט להוד השרון, והיא עשתה את זה בצורה מדהימה ביחד עם ברק ליבנה, שמוביל את זה. וכן, יש הרבה נשים שעסקו בספורט שנים ומבינות שלמרות הגיל הן יכולות לחזור לזה, זה כמו לרכוב על אופניים, זה חוזר אלייך". 

ואיך יעקב הרשקו קשור לסיפור, מעבר לעובדה שהוא בן זוגה של שרונה?

"בחודש האחרון נתקענו בלי מאמן, וכיוון שיעקב ליווה אותנו מהיציע לאורך כל השנה אז בזכותה של שרונה, הוא הסכים לתת לנו את הפוש האחרון. העבודה איתו הייתה חוויה של 4 שבועות. הוא ניגש לאחת-אחת מהבנות וידע לתת את החיבוק האבהי הזה, שלא משנה באיזה גיל אנחנו, אנחנו מרגישות חיבוק אבהי, ולהגיד את המילה הטובה של כל הכבוד. וגם במובן המקצועי לתת את הפידבק של איך לעמוד נכון במגרש, איפה לעמוד נכון, בשלווה ובנחת, בלי עצבים, בלי ההיסטריה – כי יש לבן אדם הניסיון. מבחינתי זו הייתה אחת החוויות של העונה הזו. בוא נגיד ככה, אם לא היינו מגיעות לנצחון הזה היינו צריכות להתנצל בפני הרשקו".