צילום: יוגב עמרני

בתוך ארבעה חודשים הספיקה שרית שרעבי (33) מהרצליה לפתוח יחד עם שותפתה מירי אלכסנדרוביץ' שתי מספרות חברתיות, בהרצליה ובנתניה. במכוני היופי האלה המחירים קבועים, נמוכים ואחידים לכל הלקוחות, והבונוס: נשים ונערות שידן אינה משגת, מקבלות שירות מבלי להוציא מכיסן אפילו שקל אחד.

אישה מסתורית תרמה חנות לעסק חברתי בב"ש
קואופרטיב "שלנו": פתרון חברתי למשבר חברת מגה



שרעבי, אם לחמישה, החזיקה עד לפני חודשים אחדים במכון יופי כעסק רגיל, ובמקביל עסקה כל חייה בפעילות התנדבותית. לפני כשנתיים הקימה את עמותת "חמש אבנים", ויחד עם ארבע אימהות נוספות מהרצליה הן מסייעות למשפחות קשות יום מהעיר בכסף, מזון, איסוף ביגוד, הנעלה, צעצועים או ארגון אירועים לילדים ממשפחות נזקקות. הקשר שלה עם האוכלוסייה החלשה הוליד את הרעיון לפתוח מקום שבו כולן, גם נשים שמתקשות לגמור את החודש, יוכלו להגיע ולהתפנק ולצאת בציפורניים מטופחות או שיער מפונפן. ואם אין להן איך לשלם? לא נורא. שרעבי לא תיקח מהן כסף, ולא תגרום להן להרגיש עם זה רע, להיפך.

"אחרי שנפתחו כל הרשתות של קפה בחמישה שקלים, נולד לי הרעיון שגם בתחום הזה ניתן וצריך לעשות שינוי", מסבירה שרעבי השבוע, "התחום פרוץ וכל מעצב שיער לוקח סכומים כראות עיניו, ולקוחה יכולה לשלם על צביעת ראש בגוונים גם אלף שקל ולפעמים יותר. יש מספרות שאין להן גבול והלקוחה משלמת גם עבור השכירות של המקום. ראיתי נשים שגידלו שורשים שלושה חודשים, כי לא היה להן 200 שקל כדי לצבוע. חשבתי שאין סיבה שנשים יסתפרו רק פעם בשנה, כי זה יקר להן. לכן, החלטתי להחזיר את התחום הזה לשפיות ולהוריד מחירים. בעקבותיי, אגב, הרבה מספרות באזור הורידו מחירים".

איך התקבלה היוזמה שלך בשוק?
"בהתחלה, קיבלתי המון סכינים. ספרים סביבי לא הגיבו כולם בחיוב וכעסו שאני מורידה מחירים".

עבור מרבית הפעולות שתבצעו כאן (צבע ופן, תספורת ופן וכן הלאה) תשלמו מחיר של 99 שקלים. לא יותר, גם אם השיער שלכן עבה, או מתולתל או ארוך, או צבוע. אם תרצו שירותים נוספים, כמו גוונים למשל, תשלמו קצת מעבר, אבל ההבטחה היא, באופן גורף, שמכאן לא תצאו בנזק כלכלי. אבל הייחוד בעסק של שרעבי הוא הסיוע לנשים ונערות קשות יום שידן אינה משגת. אלה מגיעות להסתפר, לצבוע, לעשות פן, למרוח לק ג'ל או
להתכונן לאירוע של בן משפחה - חינם אין כסף. הן לא מגיעות בימים מסוימים ולא בשעות מסוימות אלא מתקבלות ככל שאר הלקוחות, וזה כדי לא לתת להן הרגשה שעושים להן טובה.

"בגלל שאני בתחום ועוזרת למשפחות קשות יום, כולם יודעים שאני לא אומרת לא, לא מסרבת ואני לא רוצה לסרב, טוב לי עם היוזמה", מסבירה שרעבי, "אני מקבלת המון נשים סתם כדי לתת להן פינוק, ומעבר לזה, מגיעות לפה בנות או נשים שיש להן אירוע וקשה להן ואני עושה את המקסימום בשביל להקל עליהן. המספרה שלי נמצאת קרוב לבית שמאכלס בעלי צרכים מיוחדים, ורבות מהן מגיעות לפה ומקבלות את הטיפוח המקסימאלי שאישה צריכה לקבל, בלי לשלם אגורה. הדבר הנוסף שהתחבר אליי לאחרונה, זה שיתוף פעולה עם 'זכרון מנחם', עמותה שנותנת מהנשמה לחולי סרטן ובני משפחותיהם, ואני סוגרת לעתים את המספרה לימים שלמים כדי לקבל את האימהות של החולים ולפנק אותן".

"אני מרגישה חייבת לעולם"
הרצון לעזור ולסייע, מקורו, אולי, בעברה של שרעבי. בגיל 15 היא חלתה במחלת הסרטן, והסיכויים להחלים, לא היו לטובתה. אחרי שנה וחצי של טיפולים ואשפוז ממושך בבית החולים, היא הבריאה, והבינה שהיא חייבת לגמול לסביבה טובה. "אני מרגישה חייבת לעולם", היא מסבירה השבוע: "אני פה בזכות ולא בחסד. הייתי חולה מאוד ואושפזתי למשך שנה וחצי עם סיכויים קלושים לשרוד את המחלה. אבל הצלחתי. החלמתי והיום אני מרגישה צורך אדיר לתת. אולי זה מהמחלה אולי זה לא משם, אני לא יודעת. ככל שאני מתבגרת אני מבינה שהייעוד שלי הוא לתת כמה שיותר".

לא מבאס קצת "להפסיד" על לקוחה שלא משלמת? חומרים, שעות עבודה וכו'?
"יש לי פה אינטרס מאוד גדול, לא אשקר. כשאני מקבלת לקוחה ואני צריכה להוציא מהכיס שלי איקס שקלים, ואני מוציאה באמת מאות ואלפי שקלים, זה לא ה'אישיו', זה עבורי הביטחון, התעודה, ההארה איך שלא תקראי לזה - שאני הולכת לקבל פי מיליון. אם זה בבריאות, שאני זוכה לקום כל בוקר ולהיות לביאה לילדים שלי, אם זה בלהחזיק עסק ואם בנתינה שדורשת ממני המון כוחות. יש לי חמישה ילדים, והנה, אני עכשיו עוזרת לילדה בת שנתיים וחצי ומנסה לגייס לה כספים ואוכל לעמותה, ואין לי מושג מאיפה הכוחות האלה. היום לקחתי חופש מהבוקר בשביל זה, וביום הזה לא אכפת לי מהפרנסה, למרות שזה פחות אלף שקל ביום, כי אני לא עובדת ואני לא מקבלת לקוחות. אבל אני עושה את זה, כי אני מקבלת הרבה יותר מכסף. אני לא רוצ