אשר קשר //

הישג רטוב: שחייה של 380 ק"מ

לפני חמש שנים החליט עודד רהב מעמק חפר ליזום רעיון מטורף: לשחות מקפריסין לישראל כדי לעורר מודעות לפסולת הפלסטיק שממלאת את הים ופוגעת בו.

"זה נושא שחשוב לי ואמור להיות חשוב לכל אחד", הוא אומר.

מפאפוס לארץ בחתירה | צילום: אלון וולפיילר קאהתי

באוקטובר 2014 חברו אליו שישה חברים שחיינים - אודי אראל, עודד רהב, לוק שטבון, דורון עמוסי, בן אנוש ואורי סלע - ויחד הם שברו את שיא גינס: הם שחו 380 ק"מ מחופי פאפוס שבקפריסין ועד ישראל.

איך עשיתם את זה?

"מדובר בקבוצה של חברים, כולם חובבי שחייה, שנרתמו למטרה", הוא אומר. "כדי לעורר מודעות לבעיית הזיהום אתה חייב לעשות משהו יוצא דופן, ושיא כזה הוא באמת יוצא דופן.

"בשנת 2013 יצאנו לניסיון ראשון, אבל נקלענו לסערה גדולה ונאלצנו לבטל. לא אשכח את זה לעולם, כי זה היה מסכן חיים. החלטנו שנחזור על הניסיון בשנה הבאה וכך עשינו: כל אחד מאיתנו שחה זמן קבוע של כמה שעות בסדר קבוע של שחיינים, כמו משחה שליחים. לקח לנו שישה ימים לעשות את זה".

ומודעות הצלחתם לעורר?

"בהחלט. ברגע שהגענו לישראל חיכו לנו צוותי טלוויזיה והשר לאיכות הסביבה, והיה ברור שחדרנו למודעות של אנשים. את זרע המודעות שזרענו אנחנו ממשיכים לטפח: אחרי קפריסין עשינו משחה בים המלח ושחינו עם כרישים בדרום אפריקה. כל פעילות כזאת מגבירה את המודעות וגורמת לאנשים לחשוב פעמיים לפני שהם משליכים פסולת לים. העשייה שלנו מוכרת בכל העולם".

השיא שלכם נשבר?

“עדיין לא”.

בכר. "שנתיים של אימונים" | דניאל אליאור   

ט-דאם: 149 סיבובי מקל תיפוף בדקה

מתופפים ברחבי העולם שרוצים להלהיב את הצופים בהופעותיהם מסובבים את מקלות התיפוף סביב אצבעותיהם. המוזיקאי והמתופף עדן בכר החליט לקחת את העניין כמה סיבובים קדימה וקבע שיא גינס טרי מאוד. הוא יתפרסם רק בספטמבר 2020.

עדן, בנו של המוזיקאי ירון בכר, החל לתופף עוד כשהיה בן שנתיים, השתתף בכמה הרכבי ג'ז ורוק, הוציא לאור שני אלבומים (החדש שבהם הוא דואט עם אביו) ולא מכבר נבחר ללוות את ה"סירק דה סוליי" בסיבוב ההופעות החדש שלהם בשנה הבאה.

"האמת שהשיא שניסיתי לשבור בהתחלה היה משך הזמן הארוך ביותר שאפשר לנגן בלי אוכל ובלי שינה, אבל זה היה קשה מדי", הוא מחייך. "זה לקח שנתיים של אימונים, אבל הצלחתי".

שברת שיא?

"לא. זה שיא שאני המצאתי. לא הייתי צריך לפעול לפי הבקשות של שיאי גינס כמו צילום בהילוך אטי ועדים".

מה מקבלים?

"שום דבר מיוחד מלבד הרגשה מצוינת. אין ספק שזה טוב לרזומה".

שברו את השיא שלך?

"עדיין לא. אני עוקב אחרי זה. גם אם ישברו תמיד אזכר כאדם הראשון שקבע את השיא".

כץ. זכר בעל פה את שמות כל הפרות ברפת | צילום: רפי קוץ

מספר חזק: האיש שזכר 500 ספרות

מספר בן 500 ספרות מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה, זה מה שהצליח לזכור ערן כץ אחרי שקראו באוזניו את המספר האין־סופי פעם אחת בלבד. האירוע הכניס אותו מיד לספר השיאים של גינס בשנת 2002 וגם ליווה את הדפסתו של ספרו הראשון, "סוד הזיכרון המצוין".

איך עשית את זה?

"יש לי כל מני דרכים. אני נותן אות לכל מספר וכך בעצם ממציא משפטים וסיפורים, לא הגיוניים בעליל, אבל יעילים באופן מפתיע".

כץ ניחן ביכולת זיכרון פנומנלית. בעת ששירת בנח"ל הדהים את חבריו לגרעין בזכירת שמותיהן כל הפרות ברפת הקיבוצית. כששירת בלבנון הפתיע את מפקדיו - הוא למד את כל נקודות הציון באזור שהיה מוצב בו, המורכבות משלל מספרים בתוך סוגריים.

מרגע שנעשה שיאן כל השיאים פרסם כץ עוד שבעה ספרים בתחום הזיכרון, נהיה מרצה מבוקש בארץ ובעולם ועוסק בהנחיית סדנאות יעילות ומשעשעות בתחום פיתוח הזיכרון והאינטליגנציה. לתלמידים המתכוננים לבגרות בהיסטוריה למשל הוא ממליץ: "איך תזכרו מי היה התובע במשפט אייכמן? את השם גדעון האוזנר אולי קשה לזכור, אבל אם תדמיינו משהו מצחיק כמו 'גדע את אוזנו של אייכמן', תזכרו שגדע זה גדעון ואוזנו זה האוזנר. כך יהיה לכם קל יותר. באותו אופן תזכרו גם את שמו של ממציא תת־המקלע עוזי. דמיינו את האיש ששמו עוזי מחזיק את תת־המקלע ופתאום מגיע גל ומעיף אותו מידיו. כך תזכרו את השם עוזי גל".

כץ, השיא שלך נשבר?

"עדיין לא".

מור והסוס. המשקל: 2.2 טונות | צילום: ענבל קרן מור

על הסוס: אלף בנאים, נדנדה אחת

מה שהחל אצל עופר מור ממושב קדימה כרעיון שיווקי, בניית סוס הנדנדה הגדול בעולם, הפך לפרויקט חברתי בהשתתפות ילדים מכל אזור השרון. "היה לי חלום לבנות סוסי נדנדה", אומר מור. "נרשמתי לסדנת נגרות ובדקתי ככה סתם מה גודלו של סוס הנדנדה הגדול בעולם. השיא היה של יפני, והוא לא היה בגודל מיוחד. ככה עלה במוחי הרעיון: לפרסם את העסק שלי באמצעות בניית סוס גדול יותר".

מור רתם 1,000 ילדים בערך לנושא, והם בנו את הסוס במשך שנה. אורכו 7.6 מטרים, גובהו 6.1 מטרים, רוחבו 3.22 מטרים ומשקלו 2.2 טונות. בסיומו של הפרויקט קיבל כל אחד מהם תעודה על השתתפותו בפרויקט וגם בונוס: תיעוד בספר השיאים.

"בזמן בניית הסוס גיליתי שיש קבוצה של נגרים קנדים שעוקבים אחרי תהליך הבנייה שלי כדי לבנות סוס גדול יותר", מספר מור. "החלטתי לבלבל אותם. הכרזתי על סיום הבנייה, ואז הם הכריזו שהסוס שלהם גבוה משלי ב-11 ס"מ ושיא גינס שייך להם. זאת הייתה ההזדמנות שלי לעבור אותם: הוספתי לסוס רעמה שגובהה 60 ס"מ ובזכותה עברתי את גובה הסוס שלהם".

סוס הנדנדה של מור עדיין עומד מול בית המלאכה שלו במושב קדימה. "זה היה פרויקט הזוי והיו בו המון קשיים", הוא מודה. "עד היום אנשים באים לחזות בו".

השיא נשבר?

"כן. לפני שנה בנתה קבוצה של נגרים סינים סוס גדול יותר".

חומוס אבו גוש. כמעט מלחמת לבנון שלישית | צילום: עטא עוויסאת

בדוך ובסיבוב: ארבע טונות ו-90 ק"ג חומוס

"מבחינת רבים מעבר לגבול הצפוני זאת הייתה מלחמת לבנון השלישית", מחייך ג'אוודת איברהים ממסעדת אבו גוש. איברהים קבע שיא גינס לצלחת החומוס הגדולה בעולם ובזכותה שבר את השיא הלבנוני.

"האמת, לא ידעתי כמה זה רגיש מבחינתם שדווקא בישראל ישברו את השיא שלהם. אני הסתכלתי על זה כמו על משחק, אבל הם התייחסו לזה ממש ברצינות. כשהם שברו את השיא פעם נוספת כבר לא ניסיתי להתחרות בהם.

"על צלחת הלוויין הענקית שהובאה מנווה אילן והוצבה במרכז החצר במסעדת אבו גוש שפכו 50 שפים מאבו גוש 2,500 ק"ג גרגירי חומוס, 1,500 ק"ג טחינה, 15 ק"ג שום ו-50 ק"ג לימון. מהם הוכנו ארבע טונות חומוס ושברנו את השיא הקודם".

לדברי איברהים, "זה לא היה רק כדי לקדם את המסעדה אלא כדי לקדם את הכפר כולו ואת התיירות".

מה עשיתם בכל החומוס?

"הכנו גם עשרת אלפים פיתות חמות וחילקנו לקהל שהגיע. מילאנו קופסאות ושלחנו לחיילים, והיה גם מישהו שלקח 100 ק"ג בעצמו. אין לי מושג מה הוא עשה עם זה".

באסה, השיא שלכם נשבר.

"נכון. בשנת 2010 התארגנו 300 טבחים לבנונים והכינו חומוס שמשקלו עשר טונות ו-452 ק"ג".

בורשבסקי. "קיבלתי המון מחמאות מרבנים" | צילום: יקטרינה סובולווה, המוזיאון לקליגרפיה מודרנית 

גלאט כושר: המזוזה הגדולה בעולם

בשנת 2004 החליט הקליגרף וסופר הסת"ם הירושלמי אברהם בורשבסקי לבנות את המזוזה הגדולה בעולם ולהכניס אותה לספר השיאים של גינס.

"החלטתי ליצור יצירת מופת של קליגרפיה קדושה שתאגד את כל הידע והכישורים שספגתי במשך חמש שנות לימודיי כסופר סת"ם", הוא אומר. "לא רק כסמל לבתים יהודיים מסורתיים אלא גם כסמל לקליגרפיה יהודית בכללותה. אחרי שהשתתפתי בכמה תערוכות רציתי לעורר התעניינות באמנות שלי, וזאת הייתה דרך מצוינת".

הדרישות הקלאסיות למזוזות קפדניות מאוד. עליהן להכיל 713 אותיות בסטנדרטים גרפיים מחמירים, ללא קשר לגודל המזוזה. "עורכי ספר השיאים של גינס היו קפדניים דיים לבחון את כל העדויות והעיתונים", אומר בורשבסקי.

המזוזה שיצר לא התאימה כלל לדלת שגרתית: גובהה מטר ועשרה ס"מ, וגודל הקלף הוא 94 על 76 ס"מ, "פי 70 משטח של מזוזות סטנדרטיות", אומר היוצר. "יכולתי לבנות אותה גדולה עוד יותר, אבל אז היא הייתה מאבדת את הפרופורציות ואת הערך האמנותי. קיבלתי עליה המון מחמאות מרבנים, וזה מה שהיה חשוב לי. אפילו הרבה יותר חשוב מהשיא".

בעקבות השיא של בורשבסקי הושק בספר השיאים ערך שנקרא "המזוזה הגדולה ביותר" והוא כבר נשבר כמה וכמה פעמים מאז.

איפה המזוזה היום?

"במוזיאון העכשווי לקליגרפיה במוסקווה".

התפרסמת אחרי השיא הזה?

"עובדה שאתה מדבר איתי היום גם לאחר שהשיא שלי נשבר כמה פעמים".

תנסה לשבור את השיא החדש?

"ממש לא. אני את שלי השגתי".

דרייגור. "במשך כל המשחק כולן מסרו לי" | צילום: קובי קואנקס 

בול קליעה: 136 נקודות במשחק אחד

לא ברור מה מפתיע יותר: השיא שקבעה ענת דרייגור, מגדולות שחקניות הכדורסל בישראל (16 אליפויות ו-16 גביעי מדינה) או הגיל שבו עשתה זאת (46) בניצחון המדהים של הפועל מטה יהודה, 41:158, על אליצור גבעת שמואל בליגה הארצית לנשים.

"פרשתי מכדורסל כשהייתי בת 34", מספרת דרייגור, "אבל כשהייתי בת 46 חזרתי לשחק ולאמן בקבוצת מטה יהודה בליגה הארצית לאחר שפתחתי שם בית ספר לכדורסל. שיחקנו נגד גן שמואל במגרש הביתי אחרי ששיחקנו אצלם בבית. שירה גבעון, אחת השחקניות, הציעה שננסה לשבור את השיא של אורנה אוסטפלד שעמד על 118 נקודות".

כלומר זה היה מתוכנן?

"כמובן. אי אפשר לעשות דבר כזה לבד. במשך כל המשחק כולן מסרו לי. זה היה הישג קבוצתי לחלוטין, לא הייתי יכולה לעשות את זה לבדי".

גם האחרות קלעו?

"כן, אבל ממש מעט. אחת לעשרה סלים שקלעתי מסרתי למישהי כדי שתזרוק. האמת, זאת לא ההרגשה הכי נעימה בעולם להביס ככה קבוצה אחרת".

אבל שיחקת אותה.

"למען האמת, התוצאה יכלה להיות הרבה יותר גבוהה כי באיזשהו שלב כבר החטאתי מתחת לסל".

השיא שלך נשבר?

"עדיין לא". 

אלפי ערכות גבישים חולקו ברחבי הארץ | צילום: שרון ינאי

עשו להם בית ספר: 4,207 תלמידים בניסוי אחד

גם מי שלא נהנה משיעורי כימיה בתיכון יתקשה שלא להעריך את שיא גינס לשיעור הכימיה בעל מספר המשתתפים הרב ביותר: הוא התקיים ב-22 בספטמבר 2011 במסגרת אירועי "ליל המדענים", והשתתפו בו 4,207 שוחרי מדע, ילדים ומבוגרים, ב-13 מוקדים ברחבי הארץ.

"השיא נרשם בקטגוריה "שיעור הכימיה ההמוני הגדול ביותר שנערך בכמה מקומות בו־זמנית", מספר נתי זילברמן, דובר עיריית קריית ים, שהיה בין מארגני האירוע עם ד"ר נעמה חריט-יערי (על התכנים המדעיים) ועם חגית מזרחי ושרון ינאי (נציגות מדעטק שריכזו את אירועי "ליל המדענים" ברחבי הארץ).

שוחרי המדע שהגיעו ל-13 מוקדי הניסוי השתתפו בשחזור ניסוי "הגן הכימי" שערך האסטרונאוט אילן רמון ז"ל. מטרת הניסוי הייתה לבחון את מנגנון גידול הגבישים בתמיסת מי זכוכית בתנאי הכבידה בחלל. בשיעור ההמוני שערך משרד המדע והטכנולוגיה ברחבי הארץ בדקו המשתתפים את התגובה הכימית בתנאי הכבידה על פני כדור הארץ.

"בזמן הניסוי קיבל כל משתתף ערכת גבישים אישית של סידן כלורי, נחושת כלורית וברזל תלת-כלורי לתוך תמיסה של מי זכוכית", מספר זילברמן. "הערבוב יצר תגובה כימית, ובתוך דקות אחדות היא הצמיחה את הגבישים יחדיו כלפי מעלה, והתוצר היה תרכובת בצבעי דגל ישראל, כחול ולבן".

השיא נשבר?

"עדיין לא".

אודי בוך. "כתבתי יותר מעשרת אלפים מכתבים" | צילום: עמית מגל

מילה שלו: 1,722 מכתבים למערכת

"פעם היה דבר כזה, כתיבת מכתבים למערכת. היום כבר כמעט אין", מתלונן אודי בוך (75) מחיפה. "למרות שזה לא מה שהיה פעם, לא הפסקתי לכתוב. היום אני עושה את זה בעיקר בפייסבוק".

בשנת 2001 הופיעו 131 (פחות או יותר) ממכתביו של בוך בעיתונות הכתובה. "כתבתי יותר מעשרת אלפים מכתבים, ו-1,722 מתוכם פורסמו", הוא אומר. "על מה כתבתי? על הכול: אלימות, שחיתות, פוליטיקאים, מונופולים דורסניים, רפואה חולה, חינוך לקוי, תחלואי החברה, מחדלים עירוניים, טרור עולמי, טרור פלסטיני, צבא כושל, תקשורת מניפולטיבית וכישלון הרשויות באכיפת החוק".

בשנת 2011 הוציא בוך לאור את הספר "מכתבים למערכת" ובו 462 מכתבים שמשקפים את סגנונו הייחודי והאכפתי.

הכתיבה בפייסבוק משמשת לך תחליף?

"ממש לא. זה לא דומה למכתב שנשלח לעיתון ועבר עריכה רצינית לפני שפורסם. בפייסבוק כל מי שרוצה מפרסם משהו, ולא משנה כמה הוא עילג".

אתה זוכר את המכתב הראשון שלך?

"ברור. זה היה לנשיא המדינה יצחק בן צבי כשהייתי ילד".

השיא שלך נשבר?

"קשה לי להאמין שזה יקרה בעידן שלנו".