"אתה יודע שהריאיון איתי הוא על יציאתי מהארון בפני התלמידים שלי בכיתה?", הוא אמר אחרי כחצי שעה של שיחה שהגיעה למחוזות תיאולוגיים, רמב"ם וקצת א"ד גורדון, "חשבתי שאולי אתה לא ב'לופ', למרות שנוח לי מאוד לשוחח על נושאים אחרים, זה מרתק אותי, אבל אני רק חושש שאולי אתה לא יודע".

ירין רבן. "אני אוהב את החיים שלי עם הגר ואני אוהב את זה שאני ביסקסואל" | צילום: אסף פרידמן

ירין רבן, 30, מורה למחשבת ישראל ולהיסטוריה בתיכון גלילי כפר סבא, ביסקסואל מוצהר, הנשוי להגר, ואב טרי לאדם בן השבועיים, הגיע דרוך לריאיון, ממוקד מטרה. כן, הוא יודע שיש תחומי עניין רבים שאפשר לדבר איתו עליהם, אבל הוא לא משלה את עצמו. הסיבה שמגלים התעניינות סביבו בשבועות האחרונים היא לא בגלל אהבתו למורשת היהודית, אלא בגלל העובדה שיצא מהארון בפני תלמידיו בתיכון גלילי, אפילו לפני שמשפחתו ידעה.

לגלות את עצמי
"לא חייתי בהכחשה או בשקר", הוא אומר בריאיון ראשון ל"ידיעות השרון", "פשוט לא ידעתי מה יש לי. הכול ערבוביה. אני נמצא בחוף הים. רואה בחורה יפה, ואומר לעצמי 'וואו'. רואה גם בחור יפה וה-'וואו' לא משתנה. זה לא עניין של אסתטיקה. גם סטרייטים יכולים לומר על בחור שנראה טוב, שהוא נראה טוב. זה היה מעבר. זה היה עניין של משיכה. לשניהם. אבל אני לא ידעתי מה זה. המחשבות רצות ומחפשות מילים לבטא את מה שיש לי. כשבן-אדם מוצא מילה אחת שמתמצתת אלפי מחשבות, הוא מוצא שלווה. הנה הוא חלק מהמציאות. מילים נותנות ביטוי למי שאתה".

מצאת את המילה?
"כן, ואגב, די במקרה, בפוסט מסוים שקראתי בפייסבוק, שתיאר פחות או יותר מה שאני חוויתי, ובסיומו אני קורא את המילה: ב-י-ס-ק-ס-ו-א-ל. בום! יש לי זהות. זה אני. זה לא סתם מחשבות. זה לא כאוס נפשי. אמורפי. זה אני. אני חייב להבהיר", הוא מרצין, "עד גיל 25, כשקראתי את הפוסט והבנתי שיש מילה בעולם שמגדירה אותי, שיש לי זהות, לא חייתי באיזו הכחשה. הסערה הזהותית-מגדרית שלי לא הייתה מרכיב דומיננטי שהתעסקתי בו תמידית.

"ידעתי מה אני רוצה בחיי, ידעתי מאיפה אני בא וגם לאן אני הולך. הדעות שלי היו מוצקות. אידיאולוגיות. האישה שאני נמצא איתה בזוגיות כבר 12 שנה, זוגיות אמיצה ואוהבת, שהבאנו לידי מימוש בברית נישואים ובילד מקסים, לא התפוגגה. זו לא זוגיות של מילוט, אלא חלק ממה שרציתי ועדיין מאוד רוצה ומשתוקק אליו".

אז מה השתנה?
"שאני מסתכל על עצמי במראה ורואה את ירין רבן. המראה לא מלוכלכת, ערפילית או מאובקת. היא בהירה. ואני אוהב את מה שאני רואה. אני אוהב את החיים שלי עם הגר, ואני אוהב את זה שאני ביסקסואל".

סיפרת לה אני מניח.
"ברור. באותו יום שגיליתי את 'המילה' בגיל 25".

איך היא הגיבה?
"בנון-שלנטיות, כהרגלה. בהבנה ובהכלה עצומה. יש אהבה גדולה בינינו. זה מכסה על הכול. ממש על הכול".

להיות ביסקסואל
הוא נולד בקיבוץ לוחמי הגטאות למשפחה אתיאיסטית, ילד אמצעי מתוך ארבעה. כשהיה בן שנתיים עברה המשפחה לכפר סבא, וכאן הוא מתגורר עד היום ועובד כמורה להיסטוריה ומחשבת ישראל בתיכון גלילי בעיר.

את הגר אשתו, הגדולה ממנו בשלוש שנים, הכיר ב"שומר הצעיר": "היא הייתה המדריכה שלי. היא הייתה בעניין שלי מתברר, מההתחלה, ואני זרמתי עם זה, כי ממש הבנתי שיש לי אוצר ביד".

יש הרבה שאלות שעולות.
"אני מבין. זה צפוי. אני אעשה לך את העבודה הרבה יותר קלה, כי אני פשוט כל היום נשאל את השאלות האלה, אז אני כבר מיומן בהן. אתה רוצה לשאול איך אני עם אישה ואחר כך עם גבר? איך היא מקבלת את זה, ומה עם קנאה? האם גם היא ביסקסואלית? האם יש לנו זוגיות פתוחה?

"יש מחשבה שביסקסואל הוא הומו בהכחשה. שאין דבר כזה חצי-חצי. ואגב, ביסקסואל זה לא חצי חצי. אי אפשר לכמת את זה. זה לפעמים קצת יותר משיכה לגבר, ולפעמים יותר משיכה לאישה. יש ביסקסואלים שאצלם המשיכה לנשים היא בקטע הרומנטי, ועם גברים זה בקטע הגופני. ויכול להיות גם להיפך: עם גבר זה יותר במישור הרומנטי, ועם אישה זה יותר במישור הגופני. כל אחד והמיקום שלו בספקטרום הגדול הזה. יש תקופות שאתה יותר בעניין של גברים, ויש תקופות שיותר בעניין של נשים. זה מנעד רחב מאוד.

רבן. "התרגשתי מהתלמידים שלי... בכיתי כמובן" | צילום: אסף פרידמן

"אני לא טיפוס בינארי. אני בכלל סבור שאין דבר כזה סטרייט מוחלט, אבל זה לא האישיו עכשיו. אז כן, עד כמה שידוע לי הגר היא סטרייטית. ויש בינינו אהבה גדולה, והבאנו יחד ילד מקסים לעולם ממש לפני שבועיים. כל ההתעסקות סביב להט"ב הולך תמיד למקום של מיניות, אבל להיות להט"ב זה ממש לא רק זה, זו זהות ותרבות שמערבות עוד הרבה מאוד היבטים מלבד מיניות".

אגב, איך המשפחה שלך הגיבה?
"באהבה גדולה ובחיבוק גדול. אבל זה היה מובן מאליו. אנחנו משפחה ליברלית מאוד. אבא שלי הוא ממשפחה פולנית יליד הארץ, דור שני לשורדי השואה. הוא נפטר לפני שנתיים, בגיל 64 ממחלת הסרטן. אמא שלי עיראקית עם לב ענק, שרק אוהב ואוהב. אבל נראה לי שהיא דווקא נרגעה כשאמרתי לה שהזוגיות עם הגר קיימת ועומדת. היא רוצה נכדים, אז ברור שהיא תהיה רגועה (צוחק). אחותי, אגב, אמרה לי שהיא ידעה כל הזמן. היא פסיכולוגית, אז בטח שהיא תגיד שהיא ידעה, זה חלק מהפרסטיז'ה שלה".

אז הגר ידעה כמה שנים טובות לפניהם.
"כן, והמעניין הוא שיצאתי מהארון לפני התלמידים שלי עוד לפני שהודעתי למשפחה".

השיעור המכונן
אילו היה מדד שיכול היה למדוד את מידת ההתלהבות בשיחה עם ירין, בלי ספק המחט הייתה משתוללת כשהשיחה הייתה מגיעה לתלמידיו, ובכלל למקצוע ההוראה שבו הוא עוסק לפרנסתו. "יצאתי מהארון לפני התלמידים שלי בשיעור שלא שהעליתי בדעתי שיגיע בסיומו לכדי כך".

איך זה קרה?
"אנחנו, כלומר תלמידי כיתה י"א בגלילי ואני, נמצאים בעיצומו של שיעור במחשבת ישראל. לומדים שמונה פרקים לרמב"ם, ונכנסים לנושא שבו הרמב"ם מגדיר מהי מחלת נפש לשיטתו. נדגיש, הוא לא מדבר על להט"בים, אלא סתם על ההגדרה מהי מחלת נפש. ואז אני פותח כהרגלי את הסוגיה לתלמידים, וכל אחד מחווה את דעתו מהי מחלה נפשית, ואיך אפשר לצאת ממנה, אם בכלל.

"אחד התלמידים מצביע ואומר: 'יש לי משהו לומר ואני מפחד להגיד אותו כי הוא לא פופולרי היום'. אמרתי לו: אתה יודע שבכיתה אצלנו לא מפחדים לבטא דעות. גם דעות לא מקובלות אנחנו שומעים, ויכולים להתווכח, אבל נלחמים שתבטא אותן. ואז הוא אומר שלדעתו גייז הם חולי נפש. ויופי, הנה נפתחה לה סוגיה.

"השיעור נגמר, ואנחנו כבר נכנסים להפסקה, אבל השיח הופך למרתק, והתלמידים לא רוצים לקום מהכיסא. ופתאום זה יצא. אני אומר שם בפני כולם. 'אני ביסקסואל'. זה יצא לי, והרגשתי עם זה הכי טבעי, הכי במקום. וריתק אותי לראות איך שלא הייתה מבוכה, והתלמידים שואלים ומתעניינים. זה היה מרגש מאוד. מעצים מאוד. לי ולהם. אבל זה עוד כלום לעומת מה שקרה בסוף השיעור.

"התלמידים יוצאים, ככל הנראה לרכל עליי, ואני קולט תלמידה ככה מהוססת בצד ואני מיד מבין שהיא רוצה לדבר איתי. אני ממתין בכיתה והיא ניגשת אליי ואומרת לי: 'ירין, תודה לך שנתת לי את המילה שאותה אני מחפשת — אני ביסקסואלית. זה כל כך ריגש אותי, סגירת המעגל הזאת. בכיתי כמובן. אני בוכה הרבה מהתלמידים שלי. הם מרגשים אותי".

היום זה שונה מתקופתך.
"נכון. זה פשוט לא להאמין. יש תא גאה פעיל ואקטיבי מאוד בתיכון גלילי. יש הרבה גייז ולסביות, וכל אות מהאותיות המרכיבות את הלהט"ב בגלילי וביתר התיכונים בעיר. זה אחרת לגמרי. כשאני הייתי תלמיד, המילה הומו נחשבה לקללה פוגענית מאוד. זה לא שהומו הפך להיות מחמאה, אבל זה מבטא משהו אחר ממה שזה ביטא אז. היום הומואים אומרים אחד לשני 'איזה הומו אתה'.

"יש עדיין הרבה מה לעשות. יש גורמים שכולנו מכירים שעדיין הדבר הזה, מבחינה פסיכולוגית מושרשת, הוא טאבו מבחינתם, והם לא מתביישים גם לצאת נגדו. לכן חשוב לעמוד על המשמר ולהסביר, בעיקר מבחינה חינוכית, כמה זה רע לנסות ולכפות את דעתך על האחר. אגב, אצלי זה עובד לשני הכיוונים. אני גם מחיל את זה עלינו, החילוניים שהפולחן זר להם, שפתאום רואים בכל חומר לימודי תורני סוג של הדתה.

איזו הדתה ואיזה נעליים. תשמעו מה יש לשני לומר, יש הרבה מה ללמוד, מה אתם קופצים? תכבדו את כל הדעות, גם אם אתם לא מסכימים איתן. תלמדו את הדעות של האחרים. את הדעות של אבות ואימהות אבותיכם ואימהותיכם. אני פשוט לא מצליח להבין את הניכור הזה ממורשת שהיא שלך. שאתה חלק אינטגרלי וגנטי ממנה.
יש גישה היום שמנסה למחוק את כל זהותנו התרבותית היהודית. אני מזועזע מזה".
חינוך מחדש
כאמור, ירין גדל והתחנך בבית אתאיסטי מובהק, "הסבא העיראקי שלי עשה קידוש, אבל לא היה יותר מזה". לטקסט יהודי ראשון בחייו הוא נחשף רק בגיל מאוחר: "חילקו לנו דפים בתנועה עם טקסט חז"לי. אני זוכר שהוקסמתי, ובה בעת לא הבנתי כל כך ניואנסים רבים. זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, שככל שהתעמקתי בה כך גבר הכעס על המערכת החינוכית שפשוט העלימה ומחקה כליל את זהותי התרבותית.

"אני יכול להבין מה רצו אבות הציונות לעשות, הם רצו לבנות יהודי חדש ולא גלותי. מהתנ"ך עד הפלמ"ח, אך על הדרך למחוק אלפיים שנה של שיא היצירה. הרי היהדות מחורבן בית שני היא היהדות כמו שאנחנו מכירים אותה. היא פאר היצירה התרבותית. אז ניסו למחוק את זה, כי חשבו שהיהדות הזאת מנציחה גלותיות. אני כועס על העזות לחנך דורות של אנשים שגדלו פשוט בלי שום מידע על עברם. בלי רמב"ם. בלי אר"י. בלי מסילת ישרים". אני רוצה להעביר את הלפיד. להעביר את היהדות בהתאמה לזמננו. יש דבר כזה יהדות חילונית. אני רוצה להעביר את זה הלאה".

התחתנת ברבנות?
"ממש לא. אבל לי ולהגר היה חשוב שיתקיים טקס עם סממנים דתיים. לבננו אגב קראנו אדם, כי נולד בפרשת בראשית".

אתה רואה קשר בין חיפוש הזהות התרבותית-יהודית שלך לבין חיפושיך אחר זהות מינית. הרצון להיות שייך למסגרת?
"לא חשבתי על זה, אבל אני רואה קשר אחר. היהדות נוגעת בזולת בצורה הכי אינטימית שיכולה להיות. זאת המורשת העיקרית שלה. יש בן-אדם, נהג איתו כמו שאתה נוהג עם עצמך. תאהב אותו כי הוא כמוך.

"כל המסורת היהודית מקבלת את האחר, את הזר, את החריג, את מי שהוא לא אתה, זה קיים בכל הדורות אצל כל חכמי ההלכה. להיות הומו, להיות ביסקסואל, להיות סטרייט, זה להיות קודם כל אדם. הלוואי ונוכל לקבל זה את רעהו מתוך המקורות, וכהמשכם הישיר, ולא כמשהו לעומתי להם. אני חושב שאני בתוכי מאחד את שני ההיבטים האלה יחד".