"בגיל חמש, כשהראו לי את הסרט על בילי אליוט, הילד בן ה-11 ששאף להיות רקדן, פשוט התאהבתי. הריקוד הגניב אותי", כך מספר סיון ארזי מהוד השרון, שיציין בשבת את יום הולדתו ה-11.

כבר שש שנים הוא רוקד. כשמשפחתו התגוררה ביישוב עומר, הוא ביקש מהוריו לרשום אותו לסטודיו המקומי לריקוד. שם הוא למד לרקוד היפ-הופ (ריקוד קצבי ולעיתים אגרסיבי, שהתפתח מריקודי הרחוב של הצעירים האפרו-אמריקאיים והלטיניים בניו יורק). כשסיים את כיתה ב' עברה המשפחה להוד השרון וסיון הצטרף לסטודיו "לייף".

סיון ארזי. "מה נורא בלרקוד בלט?" | צילום מתוך אתר התחרות dwc

שם הוא המשיך לרקוד היפ-הופ במסגרת להקת "קראש קרו ג'וניור", והתחיל ללמוד גם ברייקדאנס (גרסה אגרסיבית יותר של היפ-הופ), אך לא התחבר לסגנון. באותו הזמן למד גם סגנונות מחול נוספים: אקרודאנס (שילוב של אקרובטיקה וריקוד), ריקוד מודרני ובלט קלאסי.

בשלוש השנים הראשונות ללימודיו בסטודיו הוא היה הבן היחיד בקבוצת הגיל שלו. השנה הצטרפו לסטודיו עוד שלושה בנים מהשנתון שלו, ואחד מהם פרש באמצע. בקבוצת הבלט הקלאסי הוא נותר הבן היחיד. "לא יודע מה מושך אותי בריקוד הקלאסי. תמיד צפיתי בבילי אליוט ביו-טיוב, וניסיתי לחקות אותו".

הסביבה לא עשתה לו חיים קלים. הוא ספג השפלות והקנטות מילדים, חבריו לכיתה לעגו לו, אבל הוא לא הרים ידיים ולא נתן לזה לשבור אותו.

ההשפלות: "מה אתה בת?"
את היחס של הסביבה ארזי לא יכול לשכוח: "הסביבה לא קיבלה את זה בברכה. זה התחיל עוד בעומר, כשהציקו לי, צחקו עליי, לעגו לי. בהוד השרון המצב החמיר, גם כי הייתי תלמיד חדש וכולם היו כבר 'ותיקים'. כשניסיתי להשתלב, מישהו שאל אותי: 'מה אתה רוקד בלט?' השבתי בחיוב. 'מה אתה בת?', הוא שאל אותי.

"שאלתי אותו: 'מה נורא בלרקוד בלט?', ואז הוא הפסיק לדבר אתי. תמיד קראו לי בשמות גנאי: 'סיונית', 'רקדנית בלט', 'ילדה שלא אוהבים'. הבנים לא דיברו אתי, תמיד עמדתי בצד. מדי פעם, כשניסיתי להתקרב דחפו אותי הצדה. פעם התלמידים הבוגרים ממשמרת הבטיחות סגרו עליי בכוונה את השלט 'עצור' ופגעו לי בבטן. היחס המשפיל הגיע בעיקר מתלמידי הכיתות הגבוהות יותר.

"בכיתה שלי בדרך כלל התייחסו אליי בסדר. פעם הציעו לי להצטרף למשחק כדורגל, הצטרפתי כי רציתי ליהנות, אבל אני משחק גרוע כל כך, אז העדפתי לוותר ולשבת בצד עם הבנות, כדי לא להיות לבד. אני ממש לא מעדיף לשחק עם הבנות. להיפך, כמה פעמים ניסיתי ליזום עם הבנים ועם הבנות משחקים אחרים".

ככל שהתבגר, הוא החל להתגבר: "לאט לאט בניתי לי חוט שדרה, והתחלתי להתגבר ולהמשיך הלאה. אם מישהו היה אומר לי שאני בת, אז הייתי משיב לו: 'אז תהיה ג'נטלמן ותעוף מפה', או 'אם אני לא לטעמך, אז תטעם משהו אחר'. כיום, כשאני כבר עומד ללמוד בשכבה הבוגרת בבית הספר, עדיין אכפת לי מה אומרים, אבל אני כבר לא לוקח ללב. לא אפסיק לעשות את מה שאני אוהב בגלל מה שאומרים לי".

ההצלחות: מקום שני בעולם
והוא אכן עושה לא מעט. בכיתה ג' כבר השתתף בסרט לילדים "גיבור בעננים", עם יובל המבולבל (בסרט הוא נראה רוקד ברקע עם עוד שתי בנות מהסטודיו), ואנשים ברחוב זיהו אותו. אחר כך הצטלם לפרסומת (הוא לא זוכר לאיזה מוצר), ובהמשך רקד עם אחד המתחרים בשלב הגמר של תוכנית הריאליטי "רק רוצים לרקוד".

עם המדליה. "כבר אין סיבה ללעוג לי" | צילום: ניר ארזי

ואז הוזמן להשתתף בתוכנית "אלי החתול". בהמשך הוזמן להשתתף בתוכנית הריאליטי "דאנס סטורי אקדמי", שהיא מוצר לוואי של סדרת הנוער "דאנס סטורי" בערוץ דיסני. הוא עלה לשלב הגמר, נבחר למקום הראשון, והשתתף עם כל ה"פיינליסטים" בצילומי הקליפ שפתח וגם יסיים את העונה הנוכחית של "דאנס סטורי".

נו, עכשיו החברים כבר פירגנו לך?
"גם פירגנו וגם צחקו עליי, במובן הטוב, כי נראיתי בקליפ כמו קיפוד ים, עם הג'ל בשיער. שמו לי כל כך הרבה ג'ל וצבע, שלא הצלחתי להסיר אותם במשך יומיים".בתחילת החודש הוא השתתף בתחרות "גביע העולם בריקוד" שנערכה בפורטוגל.

בתחרות המקדימה בארץ זכה במקום הראשון מקרב תלמידי הסטודיו בהוד השרון, ועם עוד חמישה רקדנים מהסטודיו ורקדנים נוספים מרחבי הארץ נסע לייצג את ישראל, וזכה במדליית כסף בקטגוריית בנים עד גיל 14, בסולו מודרני. הוא קיבל רק נקודה אחת פחות מהרקדנים מאוסטרליה ומאנגליה, שדורגו במקום הראשון.

"כשישבתי בצד, והסתכלתי על שבעת המתחרים שלי, אמרתי: 'וואו, הם כל כך טובים, בטח אגיע למקום האחרון'. כשהכריזו על כך שזכיתי, הייתי בהלם, ממש לא האמנתי. על דוכן המדליות התרגשתי עד כדי כך, שרעדתי בכל הגוף, והחזקתי את דגל ישראל הפוך".

ואיך הגיבו החברים?
"אמרו לי 'כל הכבוד'. כבר אין סיבה ללעוג לי".

אז הביטחון העצמי שלך גדל עוד?
"בסך הכול זכיתי במקום שני, ואני בן 11, זה רק אחד מתוך אלף החוויות שאחווה, ויש לי עוד הרבה זמן".

מה תרצה להיות כשתהיה גדול, רקדן?
"כיום זה מה שאני עושה, וזה מה שאני אוהב. כשאתה מתבגר — טעמך משתנה. אם כשאתבגר, אהיה באותו מצב — ארצה להקדיש לריקוד כל שנייה מחיי".