רבות דובר על הקשר התוכני בין מגילת רות לחג השבועות - קשר שבשלו נהגו לקרוא ברוב קהילות ישראל את המגילה בחג (עדות המזרח נוהגים לקרותה או בלימוד הלילי או לפני מנחה). היו שטענו כי מכיוון שזמן המגילה היה בימי הקציר (יותר נכון: בתחילת קציר שעורים) ועל חג השבועות נרשם במקרא: "ביכורי קציר חיטים", הא לכם איזה קשר זמן-אגררי (חקלאי) משותף. זאת על אף שמועד חקלאי זה מוזכר מספר פעמים במקומות אחרים לגמרי ואף יותר מפורשים (אצל שמשון בספר שופטים: "ויהי מימים בימי קציר חיטים..") ואין צורך לומר במקרא עצמו. 

רות המואביה. צילום: תנ"ך, גוסטב דורה

עוד שייכו את המנהג לכך, כי על פי המסורת דוד המלך נולד ונפטר בשבועות ורות היא סבתא רבא שלו, הנה לכם קשר גנטי משותף. זאת למרות שהמסורת מיידעת אותנו על פטירתם של אישים לא פחות חשובים במקרא (רחל אימנו - י"א בחשוון, משה רבנו -ז' באדר, אהרון הכהן- א' אב וכו') ומעולם לא הונהג תיקון קריאה אודותם.

סיבה נוספת המועלית היא, ההנחה כי רות היא "הגיורת הראשונה" שקיבלה עליה עול תורה ומצוות, ושבועות הוא יום מתן תורה, אז הנה קשר רוחני משותף. עזבו שהגיורת הראשונה במקרא היא דווקא ציפורה אשת משה ושבועות הוא דווקא היום שבו בני ישראל לא קיבלו את התורה (כזכור, שבירת הלוחות בשל חטא העגל. קבלת התורה על פי המקרא היתה דווקא ביום הכיפורים. שבועות הוא יום מתן תורה, ולא קבלתה). והייתי ממשיך בעוד מספר אמתלות שתלו בנוהג קריאה זו, אבל היריעה קצרה והזמן יכלה והמה לא יכלו.

"משה ולוחות הברית", רמברנדט, 1659.. צילום: ויקפדיה

חז"ל לא מזכירים ולו ברמז את הקשר בין רות לחג השבועות (האזכור הראשון מופיע במסכת סופרים המשוייך לתקופת הגאונים) מה שמגביר את ההשערות הרבות נוכח התקבעות מנהג זה בכל תפוצות ישראל. אגב, היעדר מצוות הייחודיות לשבועות בידי חז"ל (ולו מצווה ייחודית אחת) היא כנראה הסיבה שהביאה על החג הזה מספר מנהגים שהתקבעו כנכסי צאן ברזל (כגון אכילת מוצרי חלב, שאין לו שום מקור, מוקדם ומאוחר, באשכנז ובספרד). 

מגילת נשים?

מכל ההשערות שנאמרו בנושא, דומני שאין יותר מופרכת, אווילית ומעושה מהגדרת מגילת רות כמגילה פמיניסטית התואמת את הנרטיב של מתן תורה שנמשלה לרעיה (אשתו של..) בידי חז"ל. והא לכם קשר ניו אייג'י הולם. הסיבה, בשתים: ראשית, התורה לא נמשלה לרעיה אלא דווקא עם ישראל נמשל לה. ושנית, מגילת רות היא לא מגילה פמניסטית, מגילת נשים, או מגילה המראה על חוזקת נשים, עוצמתן או הבל אחר (כה יוסיף לי אם לא ראיתי מודעה השבוע שכותרתה: "שבועות: חג הנשים").

החיבור בין מגילה זו לפמיניזם, הנובע רבות מבורות, קשור בעובדה הנכונה כשלעצמה ש"הגיבורות הספרותיות" של המגילה הן נשים: נעמי, חמותה של רות ורות עצמה. אבל אין בין זה לפמיניזם, על כל הגדרותיו והטיותיו, אפילו לא שיתוף השם. ידמה הדבר להגדרתו של הספר "התפסן בשדה השיפון" כפנטזיה הומוסקסואלית של ג'יי.די סלינג'ר בשל הנערים הרבים המצוים בו.   

צילום: פרטי

אוואלן (קודם כול), בואו נפריך איזו אכסיומה שהתקבעה גם באקדמיה על כך שמעמד הנשים בנ"ך (נביאים וכתובים) היה טוב יותר מאשר בתקופות מאוחרות בהיסטוריה היהודית ובכלל. לא! ובאל"ף רבתי. רק בתורה מעמדן הבסיסי של נשים היה משופר קמעא. ראשית, בעצם הרעיון המהפכני בתקופה ההיא שאישה היא גם "אדם" וכמאמר הפסוק בבראשית: "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם..". היגד שבאותה תקופה גדול ההוגים בעולם המערבי ו"הנאור" אריסטו היה מתנגד לו בכל תוקף, שכן הוא ראה את האישה כפחותה מאדם (ובלשונו: "גינה") וכלה בעצם העובדה שנשים הושוו לגברים בקבלת התורה ובחיוב המצוות כולן ("כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל..").

הידרדרות מעמד הנשים, משפטית וכמובן תרבותית, החלה עם תקופת השופטים, הנביאים, המלכים וביתר שאת בזמן התלמוד ואין צורך לומר עד ימינו ממש. בעניין זה לא היה שוני בין היהדות לשאר הציביליזציה האנושית עד למהפכה הגדולה ביותר באנושות בסוף המאה ה-19. הראיות הפסבדוניות בדבר דבורה ורות כדוגמה למעמדן המשודרג של הנשים בתקופת המקרא שגוי בבסיסו. 

דבורה הנביאה צילום: תנ"ך בתמונות, גוסטב דורה

לעולם תהיה דבורה קרויה על שם בעלה - "אשת לפידות", תגדיר את הנשים על פי רחמן - "רחם רחמתיים לראש גבר", ומיטב הברכות שתעתיר על האישה הוא - "מנשים באוהל תבורך". ומגילת רות אינה יוצאת דופן. העובדה כי נעמי מחפשת מייבם לכלותיה האלמנות בשביל שיהיה לה יורש זכר, ובשל כך מייעצת לרות לפתות את בועז "שיגאל אותה" - שהוא הוא תוכנה של כל מגילה רות - לא יכולה להזכיר ולו במעט "עוצמת נשים" חוזקתן או כל נימה פמיניסטית אחרת. למעשה, זו המגילה הא- פמיניסטית המובהקת ביותר בנ"ך.


"נשים לא אוהבות נשים"

אם כבר, מה שכן ניתן ללמוד מהמגילה הזו הוא דווקא יחס נשים לנשים, שכנראה לא השתנה. וכאן, גבירותיי, מתגלה הפרדוכס המצוי גם בימינו במלוא עוצמתו. גברים, למרות הקושי הפסיכולוגי שהוטמע בהם מאות בשנים, עוד יכולים בדחילו לקבל שררת נשים, ואילו נשים מתקשות לקבל את זולתן (וכמובן שאני מדבר בהכללות גסות לצורך הארגומנט).

לאחר שרות המואביה מתחתנת עם בועז (ודי אם נזכיר שעצם קבלתה לעם ישראל היה כרוך בקשיים, שכן המקרא אוסר במפורש על גיור מואבים - "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'" - ונדרש פיתול הלכתי כדי לאשר זאת: "מואבי ולא מואביה" כדברי חז"ל) מאמצים זקני העם את רות לחיקם באופן אבסולוטי, עד הקריאה המהדהדת: "..יתן ה' אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶך כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל..". ברכה המוענקת לכלות ביום חופתן עד ימינו.

לעומתם, צורמת דווקא תגובת הנשים למאורע: "ותֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל-נָעֳמִי בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם..". רות בכלל לא נספרת. נעמי, החמות, היא פתאום הסיפור ובועז הופך להיות גואלה של..נעמי. ואם זה לא מספיק אז תראו מה השכנות אומרות לאחר שרות יולדת בן: "וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד-בֵּן לְנָעֳמִי..". כאילו לא רות ילדה, אלא נעמי והשכנות פתאום הן שנתנו לו את שמו (עובד, למי שמתעניין).

קרל פופר

היה זה קרל פופר שצוטט: "גברים אוהבים נשים, גברים גם אוהבים גברים, נשים אוהבות גברים, אבל נשים לא אוהבות נשים..". ופרדוכס זה קיים אפילו בדורנו. סקר ענק שנערך בהיידלברג גרמניה בשנת 1992 שסקר אלף וחמש מאות נשים! העלה כי אחוז גבוה ומוחלט של הנשים שנסקרו מעדיף להבדק אצל גניקולוגים גברים. על אף שבאופן טבעי היה נראה כי נשים תעדפנה להבדק אצל גניקולוגיות, ענו הנשים לסיבת העדפתן כי "אישה היא סתם אישה".


תורת חסד

אז מה בכל זאת יש בה במגילת רות? ומה הקשר בינה לבין שבועות. הרשו לי להציע תיאוריה, שדווקא נשענת, אם כי לא במובהק, על מקורות חז"ליים. חזל בהגדירם את מגילת רות הם קובעים: "מגילת חסד היא זו". חז"ל במדרשים שונים, למרות שאינם מזכירים את הקשר בין המגילה לשבועות, מציינים את העובדה הפשוטה והאלמנטרית העולה מקריאת המגילה והיא: החסד הרב ששזור לאורכה ולרוחבה. החסד שעושה נעמי עם כלותיה, החסד שרות עושה עם חמותה, החסד שבועז עושה עם נעמי והחסד שעושה היהדות עם קבלתה של רות לחיקה ועד הפיכתה לאמו הסמלית (והביולוגית) של דוד מלך ישראל אשר מזרעו, על פי המסורת, יבוא המשיח.

שבועות בזמן התורה היה חג חקלאי לכל דבר ("וחג השבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים..") רק בתקופת חז"ל, ובייחוד לאחר חורבן בית המקדש והפסקת הבאת הביכורים, נוסף לחג זה שמו הנרדף לכל אורך ההיסטוריה- מתן תורה וניתנה לזה האחרון עדיפות תוכנית ורעיונית.

צילום המחשה: shutterstock

מצוות הבאת ביכורים (החובה להביא לכהן בבית המקדש את ביכורי הפירות) היא בראש ובראשונה, כדברי חז"ל, הכרת הטוב של האדם על החסד שעשה עימו הבורא בהביא לו יבול מוצלח. לא משלו הוא נותן, אלא משל בוראו. חסד זה שנעשה עם האדם על ידי בוראו, נדרש הוא להשיב לזולתו וסביבתו. הקשר בין שבועות - שעיקרו החסד של הבורא, לבין מגילת רות - שעיקרה החסד עם הזולת, לא נראה מקרי. ואין זה מן הנמנע כי הוא זה שעומד מאחרי קריאת מגילת רות בשבועות.

מה לזה ולקשקבל וקיש בטטה? רק אלוהים יודע.