האמהות מהוד השרון. צילום: אסף פרידמן

"בוחרים בחינוך בהוד השרון" היא תנועת התעוררות חדשה בעיר, של הורים הרוצים חינוך עדכני ורלוונטי למאה ה‑21. את התנועה מובילות חמש אמהות תושבות העיר, שחוו, כל אחת בדרכה, אכזבה ממערכת החינוך המוצעת לילדיהן. יחד הן הצליחו לאחד מאות הורים ואנשי חינוך בעיר, שלהם מטרה משותפת: להפוך את מערכת החינוך בהוד השרון לחדשנית ועדכנית.

חמש האמהות הן לי-אור סלע, נופר פלד-לוי, יעל דהן, יפעת אדלמן והגר ליבוביץ'. בשנה האחרונה הן שאלו את עצמן, מדוע אני לא יכולה לבחור את החינוך לילדים שלי? מדוע גם כיום הבן שלי עדיין יושב ומעתיק מהלוח? ובעיקר — לאן נעלמה מוטיבציית הלמידה של הילדים שלנו? החמישייה הצליחה לרתום מאות תושבים ולהקים תנועה שפועלת יחד, הורים ומורים, כקהילה לומדת חינוך.

רוחות של שינוי

אז מה הוביל את חמש האמהות להתאגד ולצאת נגד שיטת החינוך הקיימת? "לפני שנתיים משפחתי ואני עברנו לגור בהוד השרון בעיקר בגלל החינוך הטוב", מספרת לי-אור סלע. "הבן שלי היה אמור לעלות לגן טרום חובה, ורציתי לרשום אותו לגן הדמוקרטי. בשביל להתקבל לגן צריך לעלות בהגרלה ולצערי, שמו לא עלה. אני הצטערתי מאוד על כך שאין לי אפשרות בחירה של אופי החינוך של הילדים שלי, ומתוך התסכול העצום הזה פירסמתי פוסט בפייסבוק ובו כתבתי: 'מי בא אתי להקים גן?'. הצעתי להורים שרוצים לבחור חינוך לילדים שלהם לפגוש אותי בגן האם בעיר. לא ידעתי למה בדיוק התכוונתי, אבל רציתי שלילד שלי יהיה חינוך שמותאם לבחירה האישית שלו, שידברו אליו בגובה העיניים. לכל אחד מאתנו יש שריטות כלשהן מבתי הספר, ורציתי למנוע זאת ממנו.

"להפתעתי הרבה, אמהות רבות הגיעו למפגש, וביניהן הגר ויעל. החלטנו לחבור לקבוצה שמחפשת איך ניתן להעניק חינוך חדש לילדים שלנו — חינוך חדשני, חינוך שמתאים למאה ה-21, חינוך שמטפח יכולות אישיות של הילד. בהמשך הצטרפו אלינו יפעת ונופר, ויצאנו למסע של למידה. פגשנו מנהלים ואנשי חינוך שיצרו בתי ספר חדשניים, דיברנו עם מורים ועם הורים שמחפשים כמונו חינוך חדשני, וכן חברנו לעמותת חינוך ישראלי, שמלווה אותנו בתהליך. אנחנו רוצים לשנות את בתי הספר הממלכתיים. מה שקיים צריך להשתנות ולהתפתח".

ליעל דהן יש סיפור דומה. "הבת שלי לא התקבלה לבית הספר הדמוקרטי בהוד השרון. רשמתי אותה בלית ברירה לבית ספר ממלכתי רגיל. ידעתי שאני רוצה בשבילה משהו אחר. משהו שונה. ראיתי את הפוסט של לי-אור בפייסבוק, ובאתי לפגישה המדוברת בגינה. בהתחלה חשבתי בצורה פרקטית, איך מוסיפים עוד כיתה לבית הספר הדמוקרטי, או איך מגדילים את בית הספר ובאיזו צורה כדאי לפנות לאגף החינוך, אבל בהמשך המחשבה השתנתה — לכל הילדים מגיע חינוך חדשני, לא רק לכאלה שלומדים בבית ספר מסוים או אחר. לכולם מגיע חינוך מבוסס סקרנות, מוטיבציה פנימית ולמידה מרצון.

"אנחנו לא רוצות להתערב במה שמורים עושים, אנחנו מכבדות מאוד את צוותי החינוך ולא נגיד להם איך לעשות את עבודתם, אבל אנחנו חושבות שיש מקום לפתוח את הנושא לחשיבה משותפת. נראה כאילו במשך עשרות שנים שום דבר מהותי לא השתנה בחינוך הממלכתי, ואולי יש מקום לפתוח שיח על מה זה חינוך, מה המטרות שלו ומה אנחנו רוצים להשיג בסופו של דבר בעבור הילדים שלנו".

נופר פלד-לוי מוסיפה: "הקבוצה שהקמנו מנסה לענות על השאלות: איך אנחנו רואים את החינוך של דור העתיד, והאם מה שבני הדור הזה לומדים בבתי הספר מכשיר אותם הלאה? במהלך המסע הזה שמעתי פעמים רבות את הטענה שבתי הספר של היום הם בדיוק כמו בתי הספר שלנו ושל ההורים שלנו, והנה — כולנו יצאנו טוב, אנשים טובים ומשכילים. אני חושבת שזה בדיוק שורש הבעיה. בזמן שאירעו מהפכות בתחומי הרפואה, הטכנולוגיה, התקשורת, הניידות, דווקא תחום החינוך נשאר במקום. אנחנו חמש אמהות שלא באות מתחום החינוך, אבל כאמהות - אנחנו פונות להורים אחרים ומניעות אותם לשאול את אנשי החינוך את השאלות אלה. מדוע למעשה תחום החינוך צועד במקום ומה אפשר לשנות בו?".

אין כמו אמא

האמהות הקימו, כאמור, תנועה ששמה "בוחרים חינוך", וכצעד ראשון לשינוי תפיסתי בחינוך בהוד השרון החלו לרתום לעניין את הקהילה בעיר. "חינוך וקהילה זה שני דברים ששזורים זה בזה", ממשיכה פלד-לוי. "הקהילה בהוד השרון רחבה, לכל בית ספר יש קהילה משלו, ולפעמים בית הספר הוא המראה של אותה הקהילה. כשיש קבוצת אנשים גדולה של הורים ושל אנשי חינוך, אפשר לייצר דיאלוג אמיתי. אנחנו פונות לקהילה ולעירייה בהוד השרון ואומרות: בואו נהפוך את החינוך בעיר לחדשני".

זה לא תהליך של יום.

"ברור לנו שלא, אבל הקמנו את התנועה כדי לעלות את הנושא לסדר היום, כדי לעבוד עם המורות ולגבות אותן בתהליכים חדשניים שהן רוצות לייצר עם התלמידים, לעזור להן במה שהן צריכות. אנו מקפידות על כך, שהשיח בין המורים להורים יישמר לא כשיח של התערבות, אלא כשיח של מעורבות. מורים רבים מגיעים למקצוע מתוך תשוקה ותחושת שליחות, אבל עם השנים יש שחיקה והתייבשות. לכן, אנחנו ההורים צריכים לעזור, ליזום, להציע פרויקטים נקודתיים. לספק חוויית למידה אחרת לא רק לתלמידים, אלא גם למורים. אנחנו רוצות לייצר קהילה שמדברת חינוך. זה תהליך שיימשך כמה שנים, אבל אנחנו רואות מעורבות גדולה של תושבי העיר, ומאמינות שזה עומד לקרות".

מה הוביל אתכן להחליט שיש לשנות את מערכת החינוך, שפועלת באותה הצורה כבר שנים?

"זה לא רק אנחנו", מדגישה דהן. "גילינו שאנשים רבים חושבים שצריך לשנות את מערכת החינוך. אפילו אנשים מתוך מערכת החינוך עצמה מסכימים אתנו שיש צורך בשינוי. העולם השתנה ומערכת החינוך כמעט לא. זה נכון שההורים שלנו למדו עם לוח וגיר, אנחנו למדנו עם לוח וטושים מחיקים והילדים שלנו לומדים עם מקרן, אבל מה עם חוויית הלמידה עצמה? היא צריכה ניעור. המודל הוא של מורה שעומדת ליד הלוח וכותבת, והילדים מעתיקים מהלוח. הקונספט הזה לא השתנה כבר שנים והגיע הזמן".

איחוד כוחות

"כשהבת שלי נכנסה לכיתה א' היא התרגשה בטירוף", מספרת יפעת אדלמן. "היא היתה מלאת מוטיבציה וניצוצות, סקרנות למידה. היא הבטיחה להיות תלמידה מצטיינת. לי כאב לראות שבתוך שבועיים בלבד מתחילת שנת הלימודים משהו בה הלך ונכבה. ההתלהבות שלה ירדה במהירות והיא התחילה להשתעמם. די, הקונספט הזה של ישיבה בכיתה והקשבה למורה כבר לא עובד. יום אחד נכנסתי לצפייה בכיתה וישבתי עם הבת שלי וחבריה לכיתה יום שלם. ראיתי מורים טובים ומשתדלים, אבל גם אני - אחרי שמונה שעות בבית הספר חזרתי הביתה עם כאב ראש. זה היה קשה. הלמידה נעשית בצורה מסוימת, ובדרך הזאת אין חוויית למידה, אין מימוש עצמי. המורים והמנהלים עוסקים רבות בלוגיסטיקה ובכיבוי שריפות".

"נכנסנו לעובי הקורה בנושא הזה קודם כל בגלל הילדים שלנו", אומרת דהן. "בסופו של דבר, המטרה שלנו היא שהילד שלנו לא יישב על כיסא ויעתיק מהלוח במשך חמש שעות. כולנו רוצות שהילדים שלנו יילכו לבית הספר ויפרחו בו, יתבטאו, יפתחו את היכולות שלהם וכן, חשוב לנו פחות שיידעו לשנן מידע היטב...".

"הבת שלי רצתה ללמוד לקרוא, כדי שתוכל לקרוא סיפורים באוזני אחיה הקטן", מוסיפה פלד-לוי. "היום היא איבדה הרבה מהמוטיבציה שהיתה לה, וכיום היא לומדת ומקשיבה בשיעור, רק כי היא יודעת שצריך. היא למדה את כללי המשחק והבינה, כי אם תשב יפה, תקבל מדבקה. אין בה ההתרגשות שהיתה לה בהתחלה, וחבל. כאן בהוד השרון גילינו שלמרות קיומה של מערכת עייפה ומוגבלת, יש גם מורות מדהימות עם מוטיבציה בשמיים, מנהלות עם חזון ואגף חינוך שרוצה שיהיה טוב יותר. לעיתים נדמה שמדובר במערכת שקורסת לתוך עצמה. מרוב נהלים, מגבלות ותפיסות חינוכיות מקובעות, לא נותר מקום לחופש פעולה, ליצירתיות ולשינוי הנרטיב הקיים.

"הבנו שכאן זה המקום שלנו, ההורים, לדרוש שינוי, לאחד כוחות, לעבוד בשותפות עם הרשות ועם בתי הספר. התפקיד שלנו הוא כפול ומאתגר: מצד אחד אנחנו צריכים לגבות את המערכת בכל צעד שהיא עושה בכיוון הנכון, לאפשר לצוותי החינוך לקבל אחריות על החינוך, ולתת להם רוח גבית בהתנעת השינוי. מנגד, עלינו לדרוש תוכנית פעולה מוגדרת, עם תקציב הולם, כדי להפוך את הוד השרון למובילת חדשנות חינוכית, ולא לוותר עד שהשינוי יוטמע".

כיצד פועלת התנועה שלכן להעלאת המודעות?

סלע: "הצלחנו לייצר קהילה בעיר שמדברת חינוך, והתחלנו להפיק אירועים קהילתיים. ביום שישי שעבר קיימנו אירוע קבלת שבת, בשלושה מוקדים בעיר: גן האם, מתחם 1200 ושכונת הפרחים. גילינו שהקהילה ממש צמאה לזה. חלק מהתושבים הביאו כיבוד, חלק הביאו כיסאות ושולחנות, כל אחד תרם לפי ראות עיניו להצלחת האירוע. באירוע שיחקנו משחקי הילדות של פעם, כמו קלאס, גומי ומשחקי חבל. זה היה פשוט מקסים. בדרך זו הקהילה מתגבשת. לכל הורה, לכל בית ספר, ולכל קהילה יש סדר יום חינוכי משלו/משלה. המטרה שלנו היא לאחד את כל הגורמים בעיר לתפיסה חינוכית בעלת תוכן ומשמעות, שתוביל לחוויית חינוך מיוחדת".

לדברי הגר ליבוביץ', "גם אני ניסיתי לרשום את בני, שעלה השנה לכיתה א', למסגרת של החינוך הדמוקרטי. לצערי לא התקבלנו. כשלי-אור כתבה בפייסבוק את הפוסט שלה הגעתי לפגישה, והרגשתי שיש לנו שפה משותפת — רצון שהילדים יגיעו לבית ספר וייהנו מחוויה אחרת ושונה מזו שהיתה לנו בבית ספר. שתהיה להם חוויה לימודית רלוונטית להיום.

"מעבר לזה שהגיע הזמן להתקדם, לי אישית אין זכרונות טובים ממערכת החינוך, אף על פי שהייתי מה שנקרא 'ילדה טובה'. אני זוכרת שהשתעממתי, היה לי קשה לשבת ולהקשיב לאורך זמן, ולא הבנתי למה אני צריכה ללמוד דברים שאינם רלוונטיים לי. אם אני הרגשתי את זה כשהייתי קטנה, אני רק יכולה לנחש מה ילדים של היום מרגישים כשהמערכת מתפקדת על פי אותו המודל. במערכת החינוך צריכה להיות הלימה לחיים המודרניים. התחלנו להפיץ את סדר היום שלנו, המטרה שלנו התגבשה לאט לאט: לפתוח שיח על מהות החינוך עם כל גורמים הרלוונטיים ברשות המקומית".

כנס חינוך ראשון ביוזמת חברות התנועה יתקיים ב-18 ביוני. את הכנס יובילו הורים ואנשי חינוך בעיר, בשיתוף הנהגת ההורים בעיר ואגף החינוך בעירייה. "מטרת הכנס היא ליצור כוח מאוחד, שיפעל ליצור שינוי בלמידה בעיר", מסבירה סלע. "אין דרך אחת נכונה שעל-פיה צריך להיראות בית ספר, אבל יש מקום לפתוח ולחדש ולהתאים את החינוך להלך הרוח של שנת 2018. אנחנו ההורים אומרים — בואו נעשה את זה ביחד".