צילום: אסף פרידמן מיכאל יוספסברג בן ה-11 לומד בכיתה ה' בבית הספר לחינוך מיוחד לאוטיסטים "רעות" בפתח תקוה, ובעוד כשנה וחצי ימצא את עצמו ללא מוסד חינוכי מתאים. הוריו טוענים, כי לא יהיה מוסד ראוי באזור שניתן לשלב בו אותו. האופציה לשילוב בכיתה רגילה או בכיתה לחינוך מיוחד בבית ספר רגיל, אינה באה בחשבון מבחינת ההורים, המחפשים עבורו המשך ישיר לבית הספר "רעות".

עוד ב-mynet:
הילד שלכם אלרגי? שייצא מהגן
הורי הפעוטה שנשכחה בגן תובעים 2.5 מיליון מחברת ההסעות

"מיכאל לומד בפתח תקוה, כי אין בהוד השרון או באזור, מסגרת המתאימה לו ולילדים אוטיסטים אחרים", אומרת אמו, יעל. "השנה התבשרנו כי ילדים בגיל יסודי שאינם גרים בפתח תקוה, לא יוכלו להמשיך הלאה לכיתה ז' בבית הספר 'רבין', מכיוון שהעדיפות ניתנת לילדי העיר בלבד. לכן, נכון לעכשיו, למיכאל לא תהיה מסגרת מתאימה כשיסיים בי"ס יסודי. אני מאוד מקווה שנצליח עד אז להקים בית ספר מתאים".

ההורים של מיכאל מנסים לדחוף בימים אלה להקמת מסגרת לילדים אוטיסטים גם בשרון. "ביקשתי פגישה עם מנהלת אגף החינוך של עיריית הוד השרון, עם נציגה ממשרד החינוך ונציגה מאלו"ט", אומרת האם, "פה באזור השרון כל שני וחמישי נפתח מוסד חינוכי רגיל אחר, אבל הבן שלי ואחרים זקוקים לחינוך מותאם. אוטיזם זה לא פיגור שכלי, ולכן הצורך הוא שונה, אבל אף אחד לא מבין את הצורך. החבר'ה באלו"ט נהדרים ומנסים לעזור לי לקדם את הנושא".



"ילד שובה לב"
לדברי האם, "מיכאל אובחן בגיל שנה וחצי ואנחנו איתו בעבודה קשה מגיל שנתיים. הוא נכנס לתוכנית תומכת ביתית, על פי שיטה שמרנית המלמדת את הילד שעל מנת לקבל, עליו לעשות. זאת אומרת, על כל עשייה יש תמורה. זו בעצם שיטת חיזוקים והיא הביאה אותו למצב שהוא יכול לנהל פעילות רצופה במשך כמה דקות שלמות, שזה הרבה.

"תוכנית הטיפול הביתית מתקיימת בכל יום לאחר בית הספר. הצוות המטפל עובד עימו הרבה על כישורי חיים, כמו איך להתקלח, לקנות משהו לבד בסופר, להגיד מה הוא מרגיש ועוד. זה הרבה מאוד עבודה, אבל כשמשקיעים מתקבלות תוצאות".

איך הוא מתפקד חברתית עם ילדים אחרים?
"הבעיה שלו היא תקשורתית. אין לו עניין בילדים אחרים, ולא משנה אם מדובר בילדים אוטיסטים או לא. באמצעות תיווך של מבוגר הוא מגיע לאינטראקציה עם ילדים אחרים, ופעם בשבוע, בכל יום שלישי, הוא מגיע למפגש בתנועת הנוער "כנפיים של קרמבו". יש לו שתי חונכות מקסימות שמלוות אותו והוא הולך לשם בהנאה רבה, וככה לאט לאט יוצרים קשרים".

מיכאל ברוך כישרונות. מעבר לשמיעה מוזיקלית יוצאת מן הכלל, הוא דובר לא מעט שפות, כפי שמספרת יעל: "מיכאל דובר אנגלית, רוסית, צרפתית, גרמנית, שוודית, סינית ויפנית. הוא מאוד אוהב שירה ובזכות יכולת שמיעה מוזיקלית, הוא מנגן על מגוון כלים, ללא צורך בתווים. הוא פשוט שומע שיר או מנגינה ומנגן על פי מה ששמע. הוא מנגן בגיטרה, קלידים, אבל הכלי שהכי תפס אותו הוא הדרבוקה".

איך התפקוד של מיכאל בתוך המשפחה?
"יש לו אבא ושני אחים מדהימים, אח אחד דניאל בצבא ואחות מאיה בתיכון, ואם יש משהו מרגש, זה הקשר שלו עם האחים. הדאגה העיקרית שלנו היא לגבי עתידו, כשאני ובעלי כבר לא נהיה, אז האחים יהיו אחראים, וחלום חיי הוא שעד אז החברה תדע לקבל את מיכאל ובכלל את השונה. מיכאל הוא ילד אהוב, שובה לב, עם שמחת חיים וביטחון עצמי. בשבילי ובשביל כל משפחתו הוא ברכה. אני לומדת ממנו על החיים, לומדת לקחת דברים בפרופורציה וכיצד לכבוש שטחים קטנים בכל פעם".

תני לי דוגמה.
"למשל, כשהוא אומר לי 'אמא, אני אוהב אותך'. זה דבר שהוא לא מובן מאליו, ומאוד משמעותי בשבילי. פעם לאחר ניתוח שעבר, הוא אמר לאבא שלו: 'אבא, אני רוצה חיבוקי'. גם אני וגם אבא שלו פרצנו בבכי. קשה להסביר את זה, אבל כשילד אוטיסט אומר אמירה כל כך מכוונת, שמותאמת לסיטואציה, זה הישג בלתי רגיל. עבדתי במשרות מאוד בכירות במשק, אבל אמירה כזו של הבן שלי כלפיי או כלפי אביו, מעמידה בפרופורציה הישגים אישיים".

שליחות של אמא
בשנים האחרונות יעל מרצה בבתי ספר ומדברת על סיפור בנה ועל נושא האוטיזם בכלל. "אני מרגישה סוג של שליחות להסביר את האוטיזם של בני לילדים אחרים. אני מספרת להם כי אביו ואני מזיזים את החלומות שלנו הצידה כדי שיהיה מאושר ולא מנסים לנרמל אותו, אלא מעדיפים שיהיה ראש לשועלים. לכן, בחרנו לו בית ספר מיוחד, ובדיעבד, ההחלטה הייתה נכונה, כי זו המסגרת שהוא הכי מוצא בה את עצמו. בבית הספר של מיכאל מחפשים תמיד את הטוב בכל ילד ומחזקים אותו. שם המנהלת אומרת לי: 'זה שלב שאנו מפסיקים להיאבק באוטיזם ומקבלים אותו'".

אז מה ניתן לעשות כדי לקדם הקמת מוסד חינוכי מותאם לאוטיסטים באזור?
"מאחר שהפוטנציאל כבר קיים (300 ילדים אוטיסטים חיים באזור