"בדרך לאושוויץ עוצרים במקדונלדס". זה השם שהחליטו לתת שלושה תלמידי התיכון הטכנולוגי בהוד השרון לסרט דוקומנטרי שהכינו וזכה בשבוע שעבר בציון לשבח בפסטיבל הקולנוע בירושלים. הסרט, שעוסק במסע לפולין, מציף את צדדיו הפחות יפים של המסע, החל מהלחצים שמופעלים על התלמידים לצאת למסע, דרך חוסר המסוגלות שלהם להתמודד עם המראות ועד שאלת הכדאיות הכלכלית.

עוד ב-mynet:
מחוויות המסע לפולין: אלכוהול וקטטה המונית
התלמידים השתכרו בפולין והוחזרו לארץ
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות השרון" בפייסבוק

בסרט בחרו התלמידים לתעד את חייו הקשים של ניצול שואה ערירי שמתגורר בתל אביב ובסופו תהו, האם לא עדיף להעביר את כל הוצאות המסע לטובת ניצולי השואה שיזכו לחיים קצת יותר ראויים?

"היה לי מאוד קשה במסע", מספרת יוצרת הסרט ליאור תמאם שהתחבטה רבות האם לצאת למסע ולבסוף החליטה להפוך את הדילמה לסרט תיעודי. "התרגשתי מאוד מהזכייה ומהעובדה שהתנהלו שיחות רבות סביב הסרט".



דילמת המסע
סוגיית המסע לפולין עולה בשנים האחרונות ועוסקת בעיקר בנושא העלויות הרבות ושאלת מוכנותם הנפשית של בני הנוער למסע מורכב כמו זה. בשנים האחרונות נקשרו סיפורים רבים של בני נוער שהוחזרו בעיצומו של המסע לארץ בגלל התנהגות בלתי הולמת, שחלקם מפרשים אותה כצורך ל"השתחרר" מהקושי לשאת את המראות ואת סיפור השואה.

גם ליאור תמאם, בוגרת התיכון הטכנולוגי בהוד השרון, לא ידעה אם תוכל לעמוד במסע שכזה. אבל כשקיבלה את ההחלטה החליטה ביחד עם חבריה קורל מלכה העורכת בסרט, והצלם גיא נגר להפיק במסגרת פרויקט במגמת תקשורת סרט שיעסוק בדילמה הכה מורכבת של המסע לפולין.

"יש המון אמירות של בעד ונגד המסע וכשהגיע הרגע שלנו לנסוע שאלתי את עצמי למה אנחנו נוסעים?, מה המטרה בכלל?", מספרת השבוע תמאם. "בתחקיר שעשיתי גיליתי המון נערים ונערות שנוסעים בגלל שלוחצים עליהם, הורים שלא עומדים בנטל הכספי, הורים שפוחדים לשלוח את הילדים לראות את הזוועות ומנגד גם כאלה שרוצים לנסוע כדי לראות מקרוב".



הסרט מלווה את התהליך למסע. הוא מתחיל משיחה של התלמיד עם היועצת של בית הספר לקראת היציאה למסע, ממשיך עם שיחות של תלמידים רבים על תחושותיהם וחושף בין היתר גם את שלמה רונן, ניצול שואה ערירי בן 82, שמתגורר בדירת חדר בתנאים לא קלים בדרום תל אביב.

"את שלמה פגשתי לפני הנסיעה בדירת חדר מעופשת", מספרת תמאם. "הסיפור שלו ריתק אותי. הוא איבד את כל משפחתו בשואה כשהיה ילד בן 8 בלבד. הדירה הקטנה אמנם מספקת אותו, אבל אין ספק שהוא חי בתנאים לא הולמים. דרך הסיפור שלו הבנתי שהצלחתי להיחשף לשואה ולהבין את מה שקרה שם. רונן חיבר אותנו לעולם שלו, לחייו האישיים".

במהלך הסרט שאלה תמאם את רונן על דעתו בנוגע למסע והוא השיב כי "בלי הכנה נכונה לזוועות הקשות בפולין לא ניתן יהיה לחוות מסע אמיתי".

לא מוכנים נפשית
בני נוער רבים שלקחו חלק במסע, מספרים בסרט כי הם לא באמת מבינים מה הם עושים על אדמת פולין. "יש כאלה שלא מתחברים לזה", היא אומרת. "היו רגעים שהצלחתי להתחבר אבל זה היה רק בזכות ההיכרות שלי עם שלמה. ברגעים שבהם הרגשתי את השואה במסע התחברתי במחשבות לשלמה. המסע היה לי מאוד קשה כי לא קל לחוות סיפור כזה, מראות כאלה".

בסרט עלו דעות נגד היציאה למסע מצד אנשי חינוך, שלא חושבים שהמסע מקדש את מטרתו ושמבחינתם אינו מתאים לבני נוער. אף בתחקירים המוקדמים שעשו התלמידים לסרט, גילו שמורים רבים מתנגדים נחרצות למסע שמהווה בין היתר בעיה בתהליך הפדגוגי וברצף הלמידה של השנה.

תמאם מספרת כי המשימה הזו, לצאת נגד המסע, לא הייתה פשוטה למורים ובעזרת רכז המגמה עופר פנחסוב הצליחו לצלוח אותה. "היינו צריכים לחפש אותם בנרות", סיפר השבוע פנחסוב. "המסע של פולין הפך קודש קודשים כאיליו פולין זו מצדה. היינו צריכים לשכנע אותם שמותר גם לבקר ולהגיד זאת אם זה מה שהם חושבים באמת. המטרה של הסרט הייתה להראות את הצד האחר של המסע. להביא אמירה אחרת עם ביקורת סביב המסע".

קשה להתעלם מדעתו הנחרצת של פנחסוב שהמסע הזה ברוב המקרים מוקדם מדי לתלמידים. דווקא שלמה, ניצול השואה שגר בתנאים לא תנאים, עזר לתלמידים להבין את השואה. אחת האמירות שעולות מן הסרט הן ש"עם כל הכבוד למכבסת הכספים, אפשר היה להפגיש בני נוער עם ניצולים קרוב לבית ובכסף של המסע לעזור להם".

"אני נחרד מאותן תמונות של המסע לפולין שחוזרות על עצמן", מוסיף פנחסוב. "של אותם תלמידים עטופים בדגלי מדינת ישראל ובלאומנות ומוחצנות כאלה. כאילו
להראות לפולנים מי יותר חזק. זה מגעיל אותי. לא פלא שאנחנו מעוררים את השנאה מחדש. ההזדהות עם קורבנות השואה יכולה להיות מאופקת יותר, אל הלב פנימה ולא מוחצנת כאילו אנחנו עומדים לכבוש את