עיריית הוד השרון, רשות הספורט העירונית, אגף הרווחה והשירותים החברתיים, בשיתוף עמותת "אתגרים", השיקו בשבוע שעבר קבוצה ייחודית לריצה, להליכה ולאימון פונקציונלי, המיועדת לאנשים עם מוגבלויות ועם צרכים מיוחדים. 

עמותת אתגרים פועלת יותר מ-20 שנה במטרה להעצים ולשלב חברתית אנשים עם מוגבלויות באמצעות פעילות ספורט אתגרי בחיק הטבע. האימונים מתקיימים פעם בשבוע, ומועברים על ידי דנה הורדן, תושבת העיר ומדריכה מוסמכת, שגויסה לפרויקט על ידי העמותה, ועל ידי צוות מתנדבים שעבר הכשרה מתאימה לנושא.

קבוצת המתאמנים והמדריכים. שילוב חברתי וקהילתי | צילום: אסף פרידמן

הורדן שירתה במשך שנים כאשת קבע בצה"ל. לאחר פרישתה מהשירות החליטה לקחת את שתי האהבות הגדולות שלה ולהסב אותן לקריירה שנייה: אנשים וכושר. "לפני כ‑15 שנים עשיתי מהפך, והתחלתי לנהל אורח חיים בריא הכולל תזונה נכונה ואימוני כושר", היא מספרת. "אני חיה ונושמת כושר, ונהנית מכל רגע. בעיקר התמכרתי לעולם הריצה. סיימתי לימודים בווינגייט ומאז אני מדביקה את כל מי שסביבי בחיידק התשוקה לכושר. קבוצת הריצה הזאת היא הפרויקט הראשון שלי שמשלב כושר עם אנשים עם מוגבלויות, אבל אני כלל לא מתייחסת למרכיב הזה. תורת הכושר היא אחת ויש להתאים אותה למתאמנים, לא משנה מי הם ומה היכולות שלהם".

תחושת סיפוק

קבוצת הריצה נפתחה בשבוע שעבר, והיא כוללת כבר עשרה מתאמנים, גילאי 14 עד 33, שאותרו על ידי הנהגת ההורים העירונית, בשיתוף מחלקת הרווחה. לדברי הורדן, "אם יהיה ביקוש נפתח בהמשך קבוצה של צעירים יותר".

איך מתנהל אימון כזה?

"האימון מורכב גם ממשחקי חברה, שהם למעשה משחקי כושר, וגם מהליכה ומריצה, שזאת מטרת האימון. פארק ארבע העונות אידיאלי להליכה ולריצה, מאחר שהוא מלא בעליות ובמורדות, ולכן הוא מאתגר. עשרות קבוצות עושות בפארק פעילות ספורטיבית, לכן המתאמנים שלנו הם חלק מקהילת המתאמנים בהוד השרון, וזה מה שחשוב. אחת המטרות שלנו היא החיבור החברתי, גם ביניהם וגם לשאר הקהילה. אני משתדלת לשלב כמה סוגי אימונים, אבל גם ללמד אותם תרגילים בסיסיים, שיהיו מוכרים להם. המטרה שלי היא שבדצמבר הבא הקבוצה הזאת תשתתף במרוץ הוד השרון, כשהם לובשים חולצות כתומות של עמותת אתגרים. זאת תהיה גאווה גם בשבילי וגם בשבילם".

איך הרגשת לאמן אנשים עם מוגבלויות?

"בשבילי היה מדהים, והאימון היה מצוין. המתאמנים שיתפו פעולה והיה כיף לראות את זה. מובן שזה מאתגר, אבל מאתגר בצורה חיובית מאוד. רואים שהם נהנים וזה מה שמספק. יש פה אווירה מרגשת מאוד, וגם אני מתרגשת בכל פעם מחדש. מה שהכי יפה בקבוצה הזאת זה כמות המתנדבים. יש יותר מתנדבים ממתאמנים. אני בסך הכל מנחה את המתאמנים בתרגיל, והמתנדבים מלווים ומדריכים אותם בביצוע התרגיל. בקבוצה מהסוג הזה חשוב להקפיד על הבטיחות של המתאמנים, לכן על כל מתאמן יש מתנדב או שניים. המתנדבים דואגים שיהיה להם כיף, שהם ייהנו ושיעשו כושר. הכושר הגופני הוא דבר חשוב לכולם".

"הקבוצה הזאת רק נפתחה, אבל תחושתי היא, שאני מקבל יותר מאשר נותן", אומר אחד המתנדבים, אורי יונש בן ה‑66. "הסיפוק שאני מרגיש כשאני מצליח לעשות תרגילים עם החבר'ה האלה, תרגילים שהם לא עשו מעולם ולראשונה הם מצליחים לעשות, הוא סיפוק אדיר. רואים עליהם שהם מאושרים, שהם שמחים להצליח, וזה כיף להיות חלק מזה. התפקיד שלנו הוא לתת להם מוטיבציה ולהמשיך לעודד אותם".

קלי אבוטבול וירדן חורי בנות ה‑23 הן המתנדבות הצעירות בקבוצה. "עמותת אתגרים קיימה הופעת התרמה בהיכל התרבות, והם נתנו לי השראה. יום למחרת התקשרתי לעמותה וביקשתי להתנדב. הם הציעו לי להתנדב בקבוצת הריצה החדשה, כי אני גרה בהוד השרון", מספרת חורי. "קלי ואני באנו לאימון ראשון השבוע והיו לנו חששות, כי אין לנו ניסיון בעבודה עם אנשים עם מוגבלויות. לא היינו בטוחות איך נרגיש עם זה. יצאנו מהאימון פשוט מוקסמות. הרגשנו בהיי, נהנינו, ותחושת הסיפוק היתה מדהימה".

"מדהים לראות את החבר'ה נהנים בטירוף מהאימון", מוסיפה אבוטבול. "היתה להם שמחה בעיניים להצליח לעשות משהו שלא שגרתי בעבורם. לחלק מהמתאמנים שמעל גיל 18 אין תמיד מסגרת חברתית, וקבוצת הכושר הזאת ממלאת את החלק הזה בחייהם. האווירה היתה מיוחדת מאוד, והתחושה אחרי האימון היתה פשוט מדהימה. חד-משמעית נבוא להתנדב גם באימון הבא".

שילוב בקהילה

מירית אשר היא אמה של טל, בת 26, עם מוגבלות שכלית, שמתאמנת בקבוצה הריצה. "אני תומכת נלהבת של קבוצת הריצה וחיכיתי ולחצתי הרבה זמן שתיפתח כבר", היא אומרת. "טל נהנית ממש, והיא מחכה לימי שני כדי ללכת כבר לאימון. זה לא שטל אוהבת ספורט במיוחד, אבל ספורט זה דבר מרגיע מאוד, ואני רואה שזה משפיע עליה בצורה חיובית. היא חוזרת הביתה מזיעה, אבל מלאת אדרנלין ומאושרת מאוד. אני שואלת אותה אם נהנתה והיא אומרת לי 'היה ממש כיף, אני רוצה שוב'".

לימור לנדוובר היא אם לילדה עם שיתוק מוחין (שלא משתתפת בקבוצה), והיא גם מתנדבת בעצמה בקבוצה הריצה. "מה שחשוב בעיניי הוא שילוב של אנשים עם צרכים מיוחדים עם יתר הקהילה, כי בכל זאת - הם חלק מהקהילה. אור, בתי, גרה בדיור של עמותת עמיחי (ולא בהוסטל), והמטרה שלנו היתה שהיא תוכל ללכת למכולת ולקופת חולים כמו כולם, ולהיות חלק מהקהילה. זה לא רק כדי לתת לה עצמאות, אלא כדי לאפשר לה להשתלב בחיי היום‑יום. לאור יש חיים מלאים, ואין כל סיבה שחייה יהיו מופרדים מחייהם של אנשים אחרים.