יעל עבוד-ברזילי, הסגנית החדשה של ראש העירייה בהוד השרון, רק בת 27, אבל הגיל בעיניה הוא ממש לא פקטור. מי שהיתה חברת המועצה הצעירה ביותר בישראל נבחרה לפני שבועיים לתפקיד הכמעט-הכי-בכיר בעיריית הוד השרון. בראיון ראשון ל"ידיעות השרון", היא מספרת על הדבר שהכי בוער לה לתקן בעיר, על איך זה להיות אשה צעירה בפוליטיקה, ועל איך היא נרגעת אחרי סוף שבוע עמוס של עבודה.

יעל ברזילי. "מאמינה שנשנה את העיר כבר השנה" | צילום: אסף פרידמן

מתנועת הנוער למועצה

עבוד-ברזילי נבחרה, כאמור, לפני שבועיים לתפקיד ממלאת מקום וסגנית ראש העירייה. רק שבועיים עברו מאז שנכנסה לעבוד במשרד שבלשכת ראש העירייה, והלו"ז שלה נראה צפוף מאי פעם. "אני מסיימת לעבוד בערך בעשר בלילה", היא מגלה, "אבל שלומי מצוין. אני ממש נהנית מהעבודה. אני תופסת את תפקיד הסגנות כתפקיד מקצועי-ביצועי, שנועד למימוש מטרה אחת ברורה — להפוך את הוד השרון לעיר שמציבה את התושבים במרכז. אני מרגישה בת מזל שזכיתי לשרת את הציבור מעמדת השפעה חזקה כל כך, ואני מתכוונת להצדיק את ההזדמנות הזאת עד תום".

האמנת שתגיעי לתפקיד כה בכיר מהר כל כך?

"כן, האמנתי. אנחנו עובדים על הדבר הזה הרבה שנים, מאז שהשותפות שלי ושל אמיר החלה לפני שש שנים. לאורך כל הדרך האמנתי שנצליח להגיע לאן שהגענו, לא היה לי ספק. אני מרגישה שאני במקום הנכון, אני יודעת בדיוק מה אני רוצה לעשות ואיך לעשות. כן, אני מודה שאני לא יודעת הכל, אבל אני נהנית ללמוד. אני מרגישה שאני נמצאת במקום המדויק לי. באתי לעבוד, ואני מתרגשת מההזדמנות שניתנה לי".

ובכל זאת, טרם מלאו לך 30.

"אף פעם לא הסתכלתי על עצמי דרך המשקפיים של הגיל. העשייה החברתית והפוליטית שלי החלה בגיל 15, והחברים הקרובים שלי תמיד צוחקים ואומרים לי שנולדתי בת 60, אז מבחינת האופי שלי זה ממש מסתדר. תמיד עבדתי קשה, ואני עדיין עובדת קשה, כדי לחפות על פער הגיל בעזרת מקצועיות. אני מתייחסת לתפקידים שאני מגיעה אליהם ביראת כבוד. זה האופי שלי. אם מישהו תוהה בעניין הגיל שלי, אני דואגת שיראה את הגיל הצעיר רק כיתרון. זה אתגר, אבל זה עובד".

בגיל 15 היא כבר ניהלה את הסניף המקומי של תנועת הנוער "כנפיים של קרמבו", עם לימודיה בתיכון. על עבודה זו זכתה להדליק משואה ביום העצמאות ה-60 למדינת ישראל. אחר כך הצטרפה לארגון "לִיד", במסלול לפיתוח מנהיגות צעירה בישראל, ובשירותה הצבאי ניהלה את הפרויקט החברתי "מיטב לקהילה", שבמסגרתו יצאו 4,000 חיילים להתנדבות בקהילה. כיום היא במסלול המהיר לדוקטורט במגדר ובמשפט.

"מאז שאני זוכרת את עצמי אני קמה בבוקר עם אש בבטן ובידיים", היא מספרת. "עם השנים למדתי לזהות את התחושה הזאת, והבנתי שזה הדחף לתקן. מאז, כל צעד וכל פעולה שלי היו מכוונים למטרה לשנות מציאות. אחרי שנים של פעילות חברתית ופוליטית, כשהשתחררתי מהצבא, עניין אותי להבין איך מתקבלות החלטות בעיר שלנו. אז התחלתי להגיע לישיבות מועצת העיר. שם בלט לי נבחר ציבור אחד מעל כולם — אמיר כוכבי. שם התחיל המסע המשותף שלנו יחד, כבר אז ידעתי שאם יש דרך אחת שבה אני רוצה ללכת היא הדרך של קצ"ב, הסיעה שלנו, לצדו של אמיר. החיבור שלנו הוא על בסיס ערכי.

"אחרי שנה שבה הגעתי ברציפות לישיבות המועצה כאורחת, החלטתי להצטרף לאמיר, ובגיל 22 נבחרנו יחד למועצה, מה שהפך אותי לחברת מועצת העיר הצעירה בישראל. אני חושבת שמה שהנחה אותי הוא ההבנה, שפוליטיקה היא פלטפורמה ליצירת שינוי. רציתי להיות חלק משולחן מקבלי ההחלטות, ולתקן מדיניות שמשפיעה על ציבור מגוון ועל עיר שלמה. אני מרגישה היום שאני נמצאת בדיוק במקום הנכון".

להיות מודל לחיקוי

כאשר ברזילי נשאלת האם כפוליטיקאית צעירה נתקלה בהרמת גבות באשר לגילה, היא משיבה: "אני יודעת מה זה להיות פורצת דרך, אני יודעת להשתמש במרפקים ובשיניים כדי לתפוס את מקומי כצעירה, ולגרום לאנשים להכיר בלגיטימיות שלי, גם כאשה וגם כפוליטיקאית צעירה. גיליתי שלהיות אשה במערכת הפוליטית זה דבר לא פשוט; ראשית, כי אין הרבה מודלים נשיים בפוליטיקה, בעיקר לא בקרב נשים צעירות. ברגע שאת אשה צעירה בפוליטיקה יש נטייה להסתכל על מה שמסביב ולא על העיקר, ואז אנשים מרשים לעצמם לשאול כל מיני שאלות שקשורות ללבוש, לזוגיות, לילדים. שאלות לא לגיטימיות, שהם לא היו שואלים גבר".

ובכל זאת, ילדים כבר על הפרק?

"התחתנתי לפני כשנה וחצי, אז שאלו אותי למה אני לא בהריון עדיין, ואיך יהיה לי זמן לעשות ילדים כשאני כל כך עסוקה. אלה שאלות כל כך לא רלוונטיות. אני מתכוונת להביא ילדים, ואני בטוחה שאני אצליח לעשות את שני הדברים האלה מצוין. אני רואה את עצמי כפוליטיקאית וכשליחת ציבור, ואני לא חושבת שלהיות אמא סותר את זה. בדיוק כמו אמא שלי. הגיע הזמן, כאשר אנו בוחנים את נבחרי הציבור שלנו, להתייחס למעשים, לערכים ולאג'נדה שאותה אנחנו מביאים לשולחן מקבלי ההחלטות — לגופו של עניין, ולא לגופה של אשה. כשנכנסתי למועצת העיר לא היה לי מודל לחיקוי. לכן, חשוב לי שהיום צעירים וצעירות יוכלו לראות בי דוגמה לכך שאפשר לתפוס עמדות מפתח גם כשאתה צעיר. אני אפתח לכל מי שירצה את הדלת".

איך היתה תקופת הבחירות בעבורך?

"וואו, נהניתי מאוד. היה תענוג. היה לנו קמפיין מהמם, היינו מוקפים באנשים הכי טובים בעולם, בצוות אדיר של תושבים ותושבות, שהאמינו שאפשר לשנות את המציאות בהוד השרון. זכינו לתמיכה מההון האנושי הכי מדהים בעיר, אז נהניתי. תקופת בחירות היא קשה, היא אינטנסיבית מאוד, אבל זאת תקופה שאין שנייה לה. לא הייתי עושה שום דבר אחרת, ויותר מזה — הייתי עושה את זה עוד פעם. הניצחון בעיניי הוא הרבה יותר מהניצחון שלנו. זה הניצחון של התושבים, של התקווה, וזה הניצחון החשוב. אחרי שנים שהתרגלנו לבינוניות, להתפשרות, לעיר שינה, התושבים הבינו שאפשר אחרת.

"מה שהביא את הניצחון זה רק התושבים, שביטאו אמירה ברורה מאוד בשאלה איך הם רוצים שהוד השרון תיראה בעשור הקרוב, לפחות. הבאנו מסר חיובי מאוד, רקמנו את המצע שלנו, עם התושבים יחד, באמצעות שולחנות עגולים, וכאשר אנשים מרגישים שהם חלק ממשהו, הם מבינים שזה אמיתי ואותנטי, ובאמת יכול לקרות. לא התעסקנו בלהגיד מה רע פה, כי זה כבר ידוע, התעסקנו בלספר איך יכול להיות פה טוב יותר".

יעל ברזילי על שער "ידיעות השרון" | צילום: אסף פרידמן"חולמת על העיר"

ברזילי אולי רק בת 27, אבל למרות גילה הצעיר, הניסיון שצברה מאז שהיתה נערה ניכר בה, ונראה שהיא יודעת בדיוק מה היא רוצה לעשות, ולאן היא הולכת. "הדבר שהכי בוער בי, כמשימה ראשונה, הוא להחזיר את אמון התושבים במערכת העירונית. שהתושבים יידעו שאנחנו עובדים בשבילם. העירייה היא גוף שנועד לתת שירות לא פחות ממצוין לתושבי העיר, ולשם אני חותרת. אני רואה את התפקיד כתפקיד רוחבי וקריטי בהובלה ובקבלת החלטות. מעניין אותי לעסוק באינטגרציה בין מחלקות, בהטמעת מתודולוגיות של משוב פנימי וחיצוני, בבניית תקציב מונחה תוכניות עבודה, ובשיפור כל השירותים העירוניים.

"הטמעת ערך השירות היא משימה קריטית שאנחנו עובדים עליה, וכמובן יש נושאים קריטיים שעליהם לא אוותר — חינוך מיוחד, שוויון מגדרי ועוד נושאים רבים וחשובים. באתי לעבוד, ואני עובדת כבר מהיום הראשון. אני חולמת על העיר בלילה, ומתרגשת לקום בבוקר לעשייה. אני נותנת פה את כל כולי, ובטורבו. יש הרבה עבודה, ופתאום 24 שעות ביממה נותנות תחושה של כמו יום קצר ממש. אני יודעת בדיוק מה אני רוצה לעשות, וגם יודעת איך. אני מאמינה שעוד שנה מהיום התושבים בעיר ירגישו אחרת. אני אופטימית כל כך, ואני בטוחה שנצליח. כל הסיפור פה הוא מנהיגות אחרת, ורצון אמיתי לעבוד בשביל התושבים".

ברזילי היא האחות הבכורה ב"שבט ברזילי" — כך היא מכנה את משפחתה, הכוללת מלבדה עוד ארבע אחיות ואח. את סופי השבוע היא בוחרת לבלות אִתם ועם בעלה, שחר. "אני משתדלת לשמור על איזון בחיים, ובצד עבודה קשה אני שומרת זמן איכות לחברים, למשפחה, לאחיות המהממות שלי. זה מה שנותן לי את האנרגיות ואת הכוח. אני מתמלאת בזה".

יש לך בכלל זמן לבלות?

"אני מבלה כמו כולם, אולי במינונים אחרים. אני לא מוותרת, בעד שום הון, על קידוש עם המשפחה בערב שבת. אחרי הקידוש, האחיות שלי משמיעות מוזיקה וכל הבית רוקד, זה הנוהל הקבוע. להיות עם המשפחה ועם בן-הזוג שלי אלה הדברים שאני עושה בשביל עצמי.

"זה נכון שהלו"ז שלי מתוכנן לפרטי פרטים, ואני לא כל כך ספונטנית, אבל העבודה הזאת מספקת אותי. אני קמה מוקדם בבוקר והולכת לעבודה ברגל, שזה ממש כיף. היום אני בעיקר עסוקה בלעשות סדר ולתקן דברים שדורשים תיקון מיידי. אני לומדת איך הדברים התנהלו, כדי שאוכל לשנות מדיניות, אבל הכי כיף לי בעולם. אני נהנית מכל רגע".