"לא ישנתי שנתיים בשביל החברה. עבדתי יום ולילה כדי להביא לילדים ולהורים בעיר הזאת משהו טוב יותר ואיכותי יותר, שהם ראויים לו. החברה לקידום החינוך והתרבות בהוד השרון הייתה ה'בייבי' שלי, ולמרות הכל, אני לא פוליטיקאי וצריך גם לדעת מתי ללכת". כך אומר מנכ"ל החברה לקידום החינוך והתרבות בהוד השרון, מיתר שוורץ, שהודיע ערב פתיחת שנת הלימודים, להפתעת רבים, על עזיבתו את התפקיד.

מיתר שוורץ. "יש לי עוד מה לתרום לעיר" | צילום: אסף פרידמן

חברה לפני קריסה

הוא בסך הכול בן 29, עם עיניים בצבע כחול עמוק שקשה לפספס, "תוצר הוד־השרוני מובהק", כהגדרתו. כבר בנעוריו ייעדו אותו לגדולות. כעובד צעיר בעירייה הקים את מרכז הבאר לצעירים והיה למנהלו הראשון, והיה אמון על ייזום והפקה של תוכניות חינוכיות־קהילתיות ואירועי תרבות במחלקה לתרבות, אירועים ונוער בעירייה - וכל זאת בטרם מלאו לו 20 שנה.

בצבא התגייס לנח"ל כבן גרעין של "הנוער העובד והלומד", שם שימש בשורת תפקידי פיקוד. כשהשתחרר למד באוניברסיטת בן גוריון במסגרת תוכנית הצוערים בשלטון המקומי, מה שהצביע כבר אז על "סימונו" בגיל מוקדם מאוד לתפקידים בכירים במסגרות הציבוריות.

עם סיום לימודיו, בגיל 26, מונה לתפקיד מנהל הפיתוח העסקי בחברה הכלכלית של עיריית לוד, שם ניהל פרויקטים בהיקף של למעלה מ־80 מיליון שקל והכשיר את המהפכה המתחוללת בעיר בשנתיים האחרונות. "בלוד עסקתי בתקציבים גדולים פי כמה מאלה בחברה, הקמנו אזורי תעשייה, מחלפים, שכונות. אבל אחרי שנתיים של עיסוק בצהרונים, מעונות, חינוך ותרבות, אני מרגיש שזה הבניין האמיתי של החברה", מכריז שוורץ בטון ציוני משהו.

הקפיצה הגדולה הייתה לפני כשנתיים, עת "נקרא לדגל" על ידי ראש העירייה הקודם, חי אדיב, לכהן כמנכ"ל החברה לקידום החינוך והתרבות בהוד השרון (הידועה בעיקר בשם: "חברת מוסדות"). החברה מחזיקה את הנתח המרכזי של פעילויות החינוך בעיר: גני הילדים והצהרונים, בית ספר למוזיקה, חממות, כדורגל ועוד.

"הרבה גבות הורמו אז", נזכר שוורץ השבוע, "הביקורת הייתה בעיקר איך מביאים 'ילד' לנהל מערך כה סבוך ומורכב. אבל היו כאלה שהאמינו בי, ואני כמובן האמנתי בעצמי, ולא נתתי לקולות הרקע להסיט אותי מהמטרה - הבראת החברה, שהייתה במצב מאוד מאוד בעייתי".

עד כדי כך?

"לצערי כן. אמנם לא ידעתי עד כמה המצב גרוע עד שנכנסתי לתפקיד, אבל ללא ספק היו כבר סימנים מדאיגים מאוד. מיד עם כניסתי לחברה, גורמים מקצועיים חיצוניים בדקו את החברה לאורכה ולרוחבה, ומסרו כי היא עלולה לעמוד בפני קריסה ולא תוכל להחזיק מעמד אם לא יינקטו צעדים מיידיים. מעבר לגירעון השוטף והחובות לספקים, שעמדו על למעלה ממיליון שקל, הביקורת כלפי החברה הייתה גרועה. צריך לזכור שבאותה העת תושבי הוד השרון היו קמים חדשות לבקרים לידיעות שונות על אוזלת ידה של החברה בניהול המוסדות החינוכיים, דבר שהעכיר את האווירה הקשה במסדרונות גם כך".

שנתיים ללא שינה

מיד עם כניסתו, כאמור, החל שוורץ בגיבוש ובהטמעת תוכנית התייעלות בחברה, שזכתה לגיבוי דירקטוריון החברה. תוכנית זו, "שנעשתה בשנת בחירות על כל המשמעויות ששנה כזו נושאת בחובה", מדגיש שוורץ, הוכיחה את עצמה. המאזנים של החברה שהתפרסמו לאחרונה גילו עודפי תקציבים של כ־400 אלף שקלים בכל הפרמטרים. הפעילות גדלה, כולל איכותה, ויחד עם זאת ההוצאה קטנה. כמו כן, במשוב סוף שנת הלימודים האחרונה שנערך בקרב כ־650 הורים, 82 אחוז הביעו שביעות רצון מלאה מתפקוד החברה "ובאופן כללי", אומר שוורץ, "כבר שומעים על החברה ברחוב ההוד־שרוני יותר דברים חיוביים מדברים שליליים.

"כבר שנתיים שאני לא ישן", מוסיף שוורץ, "לא היה לי יום ולא לילה. החברה היתה הדבר הכמעט בלעדי שהיה לנגד עיניי, הבראתה ובעיקר - הרצון לספק שירות טוב יותר לילדים ולהורים. בסוף, אני לא עובד רק עם דו"חות ומספרים. אני עובד עם הדבר הכי יקר שיש, עם הילדים. הייתי יוצא לשטח באופן קבוע ושומע מהילדים אם הם נהנים ואם טעים להם. הייתי מבקר בחוגי הנגינה ובפעילויות התרבות, וילדים לא משקרים. בסופו של יום, הייתי שם קודם כל בשבילם.

"מנכ"ל צריך להבין מי לקוח הקצה שלו, ורק אחר כך לעלות במעלות הפירמידה הביורוקרטית והארגונית. לכן יש לי הבנה מלאה לצרכי ההורים, שלעתים נדמה כאילו הם מתלוננים על כל דבר, אבל זה לא ככה. כשאני שומע מהצד השני של הטלפון, גם בשעות הקטנות של הלילה, אמא שמודאגת שהילד שלה לא אכל, או לא נהנה בגן - מבחינתה, אני האחראי הבלעדי. ההבנה הזאת הופכת אותך למקצועי ומחויב יותר, ואת החברה לגוף עם סטנדרט שירות אחר".

אחרי הכל, אתה באמת בחור צעיר בלי ילדים. אתה לא מרגיש שזה השפיע?
"תראה, זה נכון. עוד אין לי ילדים, אבל האמת היא שאני מכיר מקרוב את העולם של ההורים ושל הגננות. כל חיי גדלתי לצד אמא שלי הגננת. כשפגשתי את העובדות ודאגתי לשכר ולצרכים שלהן, הרגשתי שאני דואג לאמא שלי. כשדאגתי לילדים בגנים ולמה שהם צריכים, ידעתי בדיוק מה הם צריכים ומה חסר להם. אגב", נזכר שוורץ בחיוך, "למרות שעזבתי את בית הספר בכיתה י', חלמתי מילדות להיות מנהל בית ספר עוד לפני שאגיע לגיל 30. אז אולי לא ניהלתי בית ספר, אבל בהחלט נגעתי בעולמם של אלפי ילדים".

ממשיך הלאה

רבים נדהמו מההחלטה של שוורץ לעזוב והביעו צער על כך.

למה החלטת לעזוב דווקא עכשיו?
"אני לא פוליטיקאי. וגם, בכנות, אני מרגיש שיש לי עוד מה לתרום לעיר. קיבלתי את ההחלטה בצער מסוים, אבל בלב שלם. מה שמוביל אותי הוא קודם כל הרצון לשמור על יושרה מקצועית. אני מבין את הנסיבות ובחיים צריך לדעת מתי ללכת לאתגר הבא".

אתה רומז שאתה וראש העירייה אמיר כוכבי לא שידרתם על אותו הגל?

"אני לא יודע מה זה 'שידור על אותו גל', מהיכרות קצרה אני יודע שכוכבי מעריך מקצועיות והלב שלו בהחלט במקום הנכון. אני לא מחלק ציונים, בטח לא לראש עירייה. חילוקי דעות הם לגיטימיים, אפילו נחוצים לפעמים, ואני לא מתרגש מהם. בסוף, הבנתי שיש בפניי שתי אופציות: להתיישר או להמשיך הלאה. המשכתי הלאה. אני לא חותמת גומי. אני משוכנע שהמפתח להצלחה הוא אמון ושיתוף פעולה עם המנגנון העירוני. זו הייתה התפיסה הניהולית שלי וזה בהחלט הוכיח את עצמו. חשוב שמי שיחליף אותי יהיה לו את זה. הרגשתי שלא יהיה לי את זה באופן אישי, ולכן החלטתי לפנות את הדרך.

"לכל ראש עיר יש את הזכות, היכולת ואפילו החובה למנות אנשים שהוא רוצה לעבוד איתם. אני שלם עם ההחלטות שלי ועומד מאחוריהן, אגב, לטובת כל המערכת. מדובר ב־400 אנשים נהדרים שעובדים בחברה לקידום. אני ממש אוהב אותם ואני בטוח שהם יידעו להמשיך ולתת את השירות הטוב ביותר, לא משנה מי יכהן במקומי. בזה אני משוכנע".

לאן אתה ממשיך מכאן?
"יש כמה הצעות רציניות שאני בוחן".

עיריית הוד השרון ביקשה שלא להתייחס לכתבה.