הכירו את משפחת שרעבי מהרצליה: ההורים - אלירן, מתקין פרקטים ושרית, בעלת מכון יופי, מתמודדים בכל בוקר עם משימה יומיומית – לשלוח לבית הספר את התאומים בני העשר וחצי ליאל ואריאל, את דניאל בן התשע וחצי ואת אלירז בן השבע וחצי, ולגן חובה את אודל, בת החמש וחצי.

שרית וחמשת הילדים. "זה לא פשוט" | צילום: אסף פרידמן
"חמישה ילדים, ארבעה מהם בהפרשים כל כך קטנים, זה לא פשוט", נאנחת אם המשפחה שרית. "רק בשנתיים הראשונות, עד לאחר לידת דניאל, כשכבר הייתי אם לשלושה ילדים, בעלי היה נשאר בבוקר לעזור לי. בהמשך, אמא שלי הייתה מגיעה אלינו בכל בוקר. לעתים הייתה עולה למעלה כדי לסייע לי ולעתים הייתי מורידה אליה את הילדים למטה, והיא הייתה מסיעה אותם לגנים. לפעמים נעזרתי גם באבי או באחי. כך היה עד לפני שלוש שנים, כל עוד אודל הייתה תינוקת. כיום רוב העומס נופל עליי, כיוון שבעלי יוצא לעבודה מוקדם מאוד בבוקר. אני מעדיפה שייצא מוקדם כדי שיוכל לחזור מוקדם אחרי הצהריים ולעזור לי להשכיב אותם עד שמונה בערב".
אלירן אמנם משכים קום, אך לא יוצא מהבית לפני שהוא מכין את הכריכים לילדים. על כל כריך יש מדבקה עם שם הילד. אריאל מקבל שני כריכים - כריך או טוסט עם גבינת נפוליאון עם זיתים וכריך עם חביתה; ליאל מעדיפה קורנפלקס בחלב, ופעם בשבוע טוסט עם שוקולד; דניאל היה מעדיף טוסט עם חמאת בוטנים אך כיוון שאסור להביא חמאת בוטנים לבית הספר (בגלל הילדים האלרגיים) הוא מסתפק בטוסט עם גבינה צהובה; אלירז אוכל הכל – טוסט בייגל, ריבה, חביתה, טונה. פעם בשבוע מקבלים כולם טוסט עם שוקולד, קופסה עם ירקות, קלחי תירס או סלט פירות קטן בקופסה ("צריך לגוון להם, שלא ישתעממו"). אודל אוכלת בגן, במסגרת תוכנית ההזנה.

שרית קמה ברבע לשבע, מכינה לעצמה קפה ומעירה את הילדים ("לא כולם מתעוררים בקלות, דניאל תמיד מתעורר אחרון"). בכל בוקר, בתורנות, אחד הילדים ממלא את בקבוקי השתייה של כולם. לכל ילד בקבוק שתייה משלו, בצבע שהוא בחר. יש גם תורנות להוצאת שני הכלבים (דובי ודובה) לטיול של בוקר, שנמשך חמש דקות בלבד.

ליאל עוזרת לאחותה הקטנה לנעול נעליים ומסדרת לה את הקוקו. בינתיים מוודאת שרית שכולם הכניסו לילקוטים שלהם את הכריכים, המשקפיים, הקלמר ויתר הציוד לבית הספר, ומכינה להם קערת קורנפלקס בחלב, כוס שוקו אקטימל או כוס תה עם עוגיות. יש להם בדיוק ארבע דקות לשתות, ובשעה עשרים לשמונה הם חייבים להיות בוואן המשפחתי (כיאה למשפחה עם חמישה ילדים), "אחרת לא נגיע בזמן לבית הספר ולגן". לפני שהיא מתניעה היא מבררת שוב שכולם הכניסו למכונית את התיקים שלהם ("פעמיים בשבוע אני מקבלת טלפון לעבודה שאחד הילדים שכח משהו בבית או באוטו"). אם הם עומדים בלוח הזמנים – הנסיעה לבית הספר נמשכת כשמונה דקות, ומשם היא ממשיכה לגן, הנמצא במרחק של שלוש דקות נסיעה.

עוד יומיים כל הטירוף הזה חוזר לבית משפחת שרעבי. "אני לא שמחה שהחופש נגמר", מודה ליאל, "אבל אני מתרגשת לקראת העלייה לכיתה ה'. הבטחתי להוריי שהשנה אפתח דף חדש, אתחיל להקשיב בכיתה ואהיה תלמידה טובה, ואם כך יהיה, סבא הבטיח שיקנה לי אייפון חדש".