"הוא ניהל את מאבקו לחיים בהרואיות", אמר השבוע, כשקולו נשנק מדמעות, ראש מועצת דרום השרון לעבר, מוטי דלג'ו, על מי שהיה במשך 22 שנה דובר המועצה וחברו הקרוב, בועז שוויגר, שנפטר בשבוע שעבר ממחלת הסרטן, והוא בן 58 בלבד. "ברגעים הכי קשים שלו הוא התנהג כאילו הכול בסדר, כדי לא להדאיג אף אחד. סבל בשקט ותיפקד כרגיל".

בועז ז"ל עם אשתו ליאור | צילום: אלבום משפחתי

במסגרת תפקידיו במועצה, כממונה על הדוברות ויחסי הציבור וכמנהל היחידה לתכנון אסטרטגי, ניצל שוויגר היטב את הניסיון שרכש בתפקידיו הקודמים בזירה הלאומית — כיועץ בכיר לראש מחלקת העלייה והקליטה בסוכנות היהודית, כראש חטיבת התקשורת וכדובר הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית, וכנציג הסוכנות היהודית בלונדון הממונה על הטיפול בנושאי עלייה.

יועץ התקשורת שמואל אלגרבלי, לשעבר מנהל מערכות הבחירות של מוטי דלג'ו, הוא שהפגיש לראשונה בין דלג'ו לשוויגר. "בועז היה ידיד שלי בסוכנות היהודית", מספר אלגרבלי. "כששמעתי שהוא עומד לעבור לכוכב יאיר, שיכנעתי את שניהם להיפגש, ונוצר חיבור".

"לפגישה הגיע בחור צעיר עם חליפה ונימוסים אנגליים שנשארו לו מהשליחות באנגליה", נזכר דלג'ו. "לימים סיפר לי, שהוא חשש מאוד מהפגישה, במיוחד כי הגיע בחליפה לפגוש ראש מועצה חקלאי ומושבניק. התרשמתי שלפניי אדם רציני, והחלטתי להעסיק אותו על סמך פגישה בת חצי שעה. הוא התחיל ללמוד את המערכת הכפרית, שכלל לא הייתה מוכרת לו, והתגלה כאיש יעיל, חכם ואמין ברמה הגבוהה ביותר. עם הזמן הוא הפך להיות האיש הכי קרוב אליי, חבר להחלפות דעות וחוויות, גם בעניינים אישיים, אדם שיכולתי להתייעץ עמו. אהבתי שתמיד אמר את דעתו, ולא את מה שהוא חשב שאני רוצה לשמוע.

"עבדנו יחד בצמוד. ראיתי אותו חי ונושם את המועצה יום-יום, שעה-שעה, עם רמת מחויבות גבוהה. הוא הכיר כל עובד והיה לרבים, כולל לחברי מליאת המועצה, כתובת להתייעצויות ולקבלת סיוע בנושאים שמעבר לתפקידו כדובר. מסיבה זו הצעתי לו לאחר כמה שנים לקבל גם את ניהול היחידה לתכנון אסטרטגי".

בועז ז"ל עם הנכדה. צילום: פרטי

חבר קרוב

"בועז ואני היינו שכנים לעבודה במשך יותר מ-20 שנה", מספר יצחק אגוזי, גזבר המועצה וחברו הקרוב. "במשך כמה שנים היו משרדינו דלת ליד דלת וב-15 השנים האחרונות, דלת מול דלת. מבטינו היו מצטלבים עשרות פעמים ביום, ותמיד הרגשנו אחד את השני, ברוב המקרים גם בלי צורך במילים. בועז חילוני ואני איש הציונות הדתית. בועז איש שמאל, ואני מן הצד השני. אך כל זה רק העצים את הקשר שהיה בינינו. היינו אנשי שיחה על כל נושא שבעולם. חברותנו הייתה חברות שאינה תלויה בדבר. התייעצנו איש עם רעהו על כל נושא, החל מענייני עבודה, כמובן, עבור דרך נושאים פוליטיים, מדיניים וכלכליים, וכלה בנושאים אישיים, שלא רבים החברים המסוגלים לפתוח אותם ביניהם. דיברנו והחלפנו דעות, והתייעצנו איש עם רעהו אפילו בענייני זוגיות, ולא מעט בעניין הילדים".

פרידה מתוכננת

המחלה התגלתה בגופו של שוויגר לפני כשלוש שנים, כשהיא כבר במצב מתקדם. הוא החל בסדרת טיפולים, אך תמיד נעדר מעבודתו רק ביום הטיפול. למחרת התייצב במשרדו. "תמיד הגיע מלא חיוניות ואופטימיות", אומרת ראש המועצה, אושרת גני גונן, שהכירה את שוויגר עוד מימיה כחברת מליאה ב-2013, והקשר ביניהם התהדק בשנה האחרונה לחייו. "היו בו נחישות וכוח רצון, שאיפשרו לו לנצח פעם אחר פעם את כל התחזיות הקודרות של הרופאים. בעת שבגופו קיננה המחלה, כלפי חוץ הוא נראה בריא ושלו. תמיד התעניין בשלומך, תמיד היה לו משהו טוב לומר, אתה בא לעודד ולחזק אותו ויוצא ממנו מחוזק".

לאחר ניתוח וטיפול ניסיוני שלא עלו יפה, בשבוע שעבר סבל שוויגר מכאבים עזים, ידע שזמנו קצוב, וביקש להיפרד מקרוביו באופן מתוכנן. שלושה ימים לפני מותו התקשרה אשתו ליאור לראש המועצה ומסרה שבועז ביקש ממנה להגיע. "טבעי היה שנדבר על התחושות שלו, על הכאבים והפחדים", מספרת גני גונן, "אבל היה לו חשוב לשאול לשלומי, ולהעביר לי מסר חד ומדויק: 'תשמרי על איזונים בין המשפחה לעבודה, בתוך כל העומס — אל תאבדי את עצמך'. אני לא יודעת אם הצלחתי להסביר לו כמה הוא ריגש אותי במילים האלה. בהמשך אמר לי: 'אני הולך בהשלמה מהעולם הזה כי חייתי חיים מלאים'. בועז לימד אותי לחיות תוך ראיית הטוב. לחבק את היופי שזכינו בו. להביט על העולם דרך כל מה שיש בו, ולא רק דרך הפריזמה של מה שחסר.  

"היה בו מיזוג נפלא של אדם ואיש מקצוע, רגישות ואסרטיביות, רוגע שלא יודע גבול, בצד אנרגיות שלא יודעות מנוחה. היו בו חוכמה וניסיון ששולבו בכמויות מדהימות של צניעות, וגם נדיבות טבעית שאיפשרה לו להפיק את המיטב. התכונות הללו הפכו אותו לא רק מנהל אידיאלי אלא גם איש סוד, יועץ, מנטור, מורה דרך, שרבים כל כך ביקשו את עצתו".

הוא הותיר אחריו את אשתו ליאור ואת שלוש בנותיו: נועה, הדר ורוני, שטיפלו בו במסירות עד הרגע האחרון. "בינו לבין ליאור הייתה זוגיות טוטאלית", מספרים בני המשפחה, "הוא היה אב אוהב ומסור". במהלך השבעה הגיעה לבית המשפחה משאית האשפה כדי לפנות את פח הזבל. חתנו של שוויגר הציע לאחד העובדים כוס קפה. "'בכל פעם שהגעתי לפנות את האשפה קיבלתי מבועז כוס קפה', הוא סיפר לי. זה היה בועז. שקט, צנוע, עם 100 אחוז אהבה".

"עם המשפחה יחד נחשוב איך להנציח אותו ואת ערכיו", אומרת ראש המועצה גני גונן. "אם נצליח להיות קצת יותר 'בועזים' בחיינו, אם נצליח להיות טובים יותר, קודם כול לעצמנו ואחר כך זה לזו, אם נמלא את חיינו באופטימיות ובראיית הטוב, נוכל להקים לבועז את המצבה החיה והאנושית שהוא ראוי לה כל כך".