בלילה יום ראשון השבוע התקיימה חתונתם של מור ומיכאל, תושבי מרכז הארץ. לא בטוח שמור, הכלה, מודעת לדרמה שהתחוללה מאחורי שמלת הכלה שלה.

דניאל פרס ומור. צילום: בן פרס

"אני ומור חברות הכי טובות מאז החטיבה", מספרת דניאל פרס, 28, ממושב אלישמע. "לכן היה לי ברור שכשהיא תתחתן אני אהיה המלווה שלה ביום הגדול. בחודשים האחרונים ליוויתי אותה בכל ההכנות לחתונה, אפילו יותר מהחתן עצמו: הלכנו ביחד לטעימות באולם והרכבנו תפריט, עיצבנו הזמנות בבית דפוס, ארגנתי לה את מסיבת הרווקות שלה וכמובן הכי חשוב, עזרתי לה לבחור את שמלה הכלה. המשימה האחרונה שלי לקראת החתונה היה לאסוף את שמלת הכלה מהמעצבת לאחר שסיימה את התפירה ולהביא אותה ביום ראשון בבוקר, יום החתונה, אל בית המלון בו התארגנו לאירוע".

את הדרמה שהתחוללה לאחר מכן דניאל לא יכלה לצפות: "ביום שישי היה לי יום לחוץ מאוד. הייתי צריכה לשים את הילדה שלי בגן, לאחר מכן לאסוף את השמלה, משם לנסוע למכללת שערי משפט בהוד השרון, בה אני לומדת, כדי לאסוף חומר חשוב למבחנים ועוד ללכת לסופר ולסיים קניות אחרונות לקראת שבת. הבוקר כבר התחיל ברגל שמאל כשהילדה לא רצתה להיכנס לגן כבר הייתי באיחור לפגישה עם המעצבת. לאחר שאספתי את השמלה עליתי על קו 42 של מטרופולין ונסעתי למכללה. רק אחרי שסיימתי את הסידורים שלי במכללה ורציתי לתפוס עוד אוטובוס נזכרתי שהתיק עם השמלה לא נמצא עליי. אני לא יכולה לתאר את התחושה שהיתה לי באותו רגע. לחץ, היסטריה, בכי, הלם, עצבים. במשך 10 דקות לא נקטתי בשום פעולה כי לא ידעתי מה לעשות".

אז מה עשית?

"בהתחלה רצתי למכללה וחיפשתי את השמלה בהיסטריה. לאחר שלא מצאתי את השמלה במכללה כבר הייתי משוכנעת שכנראה השארתי אותה באוטובוס והתחלתי להתקשר למוקד של מטרופולין שהבטיחו לעשות בדיקה. בהחלטה של שניה החלטתי לפרסם בקבוצות פייסבוק את פרטי האבידה בתקווה ופחד גדול שמור לא תראה את הפוסטים. לא תיארתי לעצמי שזה יעזור, אבל דווקא כאן קרתה ההפתעה הגדולה ביותר ותוך 5 דקות קיבלתי הודעה ממישהי שמצאה את התיק שלי. הייתי בהלם".

שמלת הכלה של מור. סוף טוב. צילום: בן פרס

מי ששלחה לדניאל את ההודעה היא עלמה כהן מהוד השרון, תלמידת תיכון מוסינזון. היא מספרת: "נסעתי באוטובוס יחד עם עוד שלושה חברים שלי מהכיתה, נסענו לבית של חבר אחר. איך שדניאל ירדה מהאוטובוס בלי התיק שמנו לב ששכחה אותו אבל היה מאוחר מדיי בשביל לקרוא לה. דיברנו עם הנהג שאמר לנו להביא את התיק למסוף של מטרופולין. החלטנו לחפש בתיק איזה תעודה או פרטים מזהים אחרים ובמקום זה מצאנו שמלת כלה, אז היינו ממש בשוק. הבנו כמה שזה חשוב ולקחנו על עצמנו משימה למצוא את בעלת התיק".

ואיך מצאתן?

"זה היה יותר קל ממה שחשבנו. אחד הבנים התקשר לאמא שלו וסיפר לה, היא רצתה לקחת אותנו לתחנה של מטרופולין, אבל אז היא התקשרה שוב ואמרה לנו שראתה בפייסבוק פוסט של מישהי שאיבדה תיק בקו 42. מצאנו את הפוסט, יצרנו איתה קשר ונסענו להביא לה את התיק. היתה התרגשות מטורפת באוויר. דניאל חיבקה אותנו ובכתה והתרגשה בטירוף. היא רצתה לשלם לנו אבל כמובן סירבנו, האושר שלה היה יותר טוב מכל תשלום".

"בזכות הילדים האלה קרה לי נס גדול", מסכמת דניאל. "אולי אחרי החתונה אני אספר למור איך כמעט הרסתי לה את החתונה. בטוח נצחק על זה".