תלמידי שכבת י"ב של תיכון הדרים נכנסוב בריצה ביום שישי האחרון ליד לבנים וסיימו את המירוץ שיצא ביום שלישי האחרון בשעה 6:00. המירוץ משלב בתוכו ריצה חווייתית מקיבוץ דפנה כל הדרך אל הוד השרון. 190 קילומטר שנפרסים על פני שלושה ימים. 

לקראת היציאה | צילום: באדיבות עיריית הוד השרון

המירוץ, לו זו השנה ה-22, הינו חלק מתוכנית העירונית להנצחת תלמידי תיכון הדרים שנפלו, וכן לעודד את הגיוס לצה"ל. הריצה מנציחה את ארבעת הנופלים בוגרי התיכון: יפתח שלפוברסקי, ומשה סבן שנהרגו באסון המסוקים, רונן חיון שנהרג בפעולה בלבנון וליאור שי שנהרג באסון המסוק ברומניה.

ראש העירייה כוכבי, נשא נאום מיוחד, לרגל האירוע:

"שבת שלום,

בספרו נופל מחוץ לזמן כתב דוד גרוסמן: 'ובתוך כל זה, פתאום אני נופל, צולל, אני רק צל צלו של ההולך שם לבדו, של החורת באדמתי בצעדים כבדים את גזר הדין: כל היש, כל היש, (הא ילדי הקטן, מחמדי – אבודי) כל היש מעכשיו יהדהד את האין'

לפני 22 שנים כשעמית, איציק ושרה התחילו להריץ אותנו תלמידי שכבת י"ב כהכנה למירוץ ש.י.ר בפרדסים שעוד היו אז, מבעד לכיווץ בריאות, השרירים השורפים והתחושה שהנה אנחנו עושים משהו משמעותי כדי לזכור את אלו שרק שנתיים לפני כן עוד הסתובבו איתנו בין כתלי התיכון, אני לא חושב שהיה מי שחלם ששני עשורים לאחר מכן ירוצו תלמידות ותלמידים שעוד לא נולדו כשהמסוקים הבעירו את השמים מעל שאר ישוב והחשיכו מדינה שלמה.

אתמול בערב נפגשנו חברת המועצה כנרת כהן ואני עם מכינת ברעם שבאו להשתתף בחלק האחרון של המירוץ. שאלתי אותם מה גרם להם, צעירות וצעירים מכל רחבי הארץ, לבוא לרוץ מכל מירוצי הזיכרון דווקא את מירוץ הזיכרון הזה. הם הצביעו על החברות והחברים, בוגריה של העיר הוד השרון, ואמרו שבסיפורים ניתן להרגיש כמה החוויה עצבה אותם, השפיעה עליהם להמשך הדרך, ושהיה חשוב להם לבוא ולהרגיש משהו מהחוויה הזאת.

כשאני מסתכל סביבי בשנים שאני מלווה את המירוץ, ורואה את הבוגרות והבוגרים שחוזרים פעם אחר פעם, אני יודע שקרה פה קסם. קסם שגדול מההגדרה הקלאסית של זיכרון.

במשך השנים המירוץ הזה שלשמו הצטרפה בכאב גדול ה 'ל' של ליאור, הלך והתעצם והפך מיוזמה אישית, מקומית לאירוע קהילתי מתגלגל, שמקפל בתוכו את כל המרכיבים של חברה טובה יותר. המימד הערכי של ההכנות לאורך השנה, ההתנדבות השקטה של צוות הג'יפאים, המסירות של המורות והמורים, החיבור של הבוגרים, של העיר. הקשר הבל ינותק, למשפחות של ליאור, שיקו, יפתח ורונן.

לפני שלושה ימים עמדנו באנדרטה בקיבוץ דפנה ואמרנו שכל עוד יש מי שרץ, מי שזוכר, המתים לא ימותו. את הדרך הארוכה משאר ישוב להוד השרון, עשיתם ברגליים. דרך שבילי הארץ הזאת עליה אנחנו משלמים כל כך הרבה, כל כך הרבה שנים. הרגשתם מקרוב, רובכם ודאי לראשונה ובתקווה בפעם האחרונה, את הכאב שנכרך באהבתינו אליה. נקשרתם קצת יותר לעבר שלנו כבית ספר. כעיר. כמדינה.

חוויתם חוויות אישיות וקולקטיביות באירוע שכולו שיא מתמשך ומתעצם של רגש. אירועים נקודתיים ושיחות אקראיות שאולי רק בעוד כמה שנים, יהבהבו לכם כזיכרון שפתאום תהיה לו משמעות אחרת.

עוד רגע, במירוץ המטאפורי של החיים, תעברו אותם. תעברו את שיקו ויפתח שנהרגו באסון המסוקים בדרכם למשימות בלבנון. תעברו את רונן שנהרג מפגיעת טיל בעודו מגן בגופו על צפון המדינה. ובעוד קצת יותר שנים אחרי שתשתחררו ותלמדו ותקימו משפחות, תעברו גם את ליאור, שהספיק להקים משפחה קטנה לפני שנהרג באימון ברומניה.

הם יישארו כאן, צעירים לנצח. מזכירים שקצר פה כל כך האביב. שטעם ההחמצה על חיים שלא מוצו, צורב את הנשמה. מותיר כאב שלא דוהה, וריק שלא משנה כמה יש, האין שקדם תמיד יהדהד. מזכירים לנו את את המאמץ האדיר שאנחנו צריכים לעשות, כחברה, כעם כמדינה כדי שלא יתווספו עוד אותיות למירוץ הזה. לאף מירוץ. בשבילם, בשבילנו ובשביל הדורות הבאים.

לחגי ועמית זכרה לברכה לאחיות אורין וסהר, לתמי ואפריים ולאחיות פני, אתי וסיון, למזל ומוטי, ולאפרת האחות, ואוהד האח לשלומי ואילנה ולאחים אייל אופיר ועוז: סליחה.

סליחה שאת הדבר האחד, היחיד, שהייתם רוצים יותר מהכל, אין ביכולתנו לתת. 
ותודה. תודה שאתם מאפשרים לנו לחיות אתכם ולו במקצת את שיקו, יפתח, רונן וליאור.

יהי זכרם ברוך".

מסלול המירוץ:

ביום הראשון של המירוץ נסעו התלמידים לבסיס חיל האוויר בתל-נוף שם האזינו להרצאה וקיימו סיור בטייסת מסוקים. בהמשך נסעו התלמידים לעמק הבכא, שם הכירו מקרוב את סיפורו של רונן חיון ז"ל והאזינו לסקירה על קורות גדוד עוז 77 במלחמת יום כיפור, בהמשך הגיעו לאנדרטת אסון המסוקים ליד קיבוץ דפנה, בסמוך למקום התרסקות המסוקים בשאר ישוב באצבע הגליל. בערב המסע הראשון לנו התלמידים בבית הספר שדה חרמון שם קיימו ערב לזכרם של הנופלים.

 ראש העירייה מתעד את תחילת הריצה | צילום: מתוך הטוויטר של אמיר כוכבי

במהלך היום השני החלה הריצה מקיבוץ דפנה דרך שדה נחמיה, חורשת הפקאן, גשר הפקק, גדות, כרכום, כפר נחום, מגדל, ארבל, לביא ועד לצומת גולני שם התקיימה ארוחת ערב והרצאה.

יום המסע השלישי החל בצומת גולני, משם רצו התלמידים לאתר ההנצחה שבמצפה הושעייה- יד לחייל הבדואי. לאחר הביקור באתר ההנצחה המשיכו התלמידים לזרזיר, משטרת נהלל, פארק מנשה, צומת רמת השופט, דליה, רמות מנשה וסיימו את הריצה ליום זה באנטרדת מג"ב שבגבעת ניל"י. לאחר הביקור באנדרטת מג"ב נסעו התלמידים לגבעת חביבה שם לונו את ליל המסע האחרון.

הביקור בבסיס תל נוף | צילום: מתוך הטוויטר של ראש העירייה אמיר כוכבי

בבוקרו של יום שישי, היום האחרון למסע הריצה וההנצחה החלו התלמידים את הריצה בתנובות וימשיכו דרך צורן, חברת נעורים, משמרת ושרונה. בכניסה להוד השרון, בסמוך לכפר מלל, הצטרפו לתלמידי התיכון חבריהם לספסל הלימודים וכן תלמידי חטיבות הביניים בעיר אשר המשיכו בריצה המשותפת עד לבית יד לבנים בעיר. 

למרוץ הייחודי קדמה גם השנה תקופת הכנה של כארבעה חודשים בהם הגיעו התלמידים בבקרים ולקחו חלק באימוני ריצה למרחקים במטרה להכשירם לגמוא את המרחק בשלושה ימים בלבד. בסיום הטקס ימשיכו תלמידי התיכון בריצה לבית הספר, שם יתקיים טקס הסיום הבית ספרי.